מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

עד סוף הקיץ

השיר "עד סוף הקיץ" (אהוד מנור – מישה סגל) יכול להישמע כפשוטו, שיר אהבה. הלך ברחוב, נפגשו עיניהם, המשיכו בדרכם ונותרו השאלות, אוהבת? לא אוהבת? וזהו. סיפור אהבה תמים: "ניסיתי להדביק את צעדיה / כתפה שוב בכתפי כמעט נוגעת / חיכיתי לעיניה, חיכיתי לעיניה / מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב?". גם בהמשך זהו שיר אהבה כמו שירים רבים. בבית השני, מופיע משפט שאהוד מנור חזר ואמר שהוא מהיפים שכתב: "הנה אנחנו שניים, שלובי צִלֵי ידיים". זהו משפט נפלא, אבל עדיין, מדובר בשיר אהבה ולא מעבר. אלא שכאשר מקשיבים לפזמון, עולות שאלות שמביאות למחשבה שיש כאן משהו אחר. שאלות שאי אפשר לפטור אותן ב-זהו שיר אהבה ותו לא. פסוקים שלא יתכן שנכתבו לשיר אהבה רגיל: "עד סוף הקיץ אדע את התשובה" (תשובה לאיזו שאלה? אם היא אוהבת אותו? לא הגיוני) "את פשר הקולות אלמד" (איזה קולות הוא שומע ולא מבין?) "את כל החלומות, אפתור את הפחדים" (איזה פחדים? מה עובר עליו?) "בסוף הקיץ שוב אשב בין ידידים" (מה יקרה שם בסוף הקיץ?). הכל מרמז על משהו נוסף שיש מאחורי המילים.

השיר הופיע בסרט "שתי דפיקות לב" והשאלה הראשונה היא כמובן, האם המילים החידתיות מתייחסות למשהו שבו עוסק הסרט. זה לא מובן מאליו, שירים רבים הושמעו בסרטים בלי שהיה קשר בין תוכנם לעלילתו. אלי מגן, שביצע את השיר בסרט, אמר לי: "אהוד כתב את המילים האלה לא ספציפית לסרט, כתב את זה באופן כללי, על רגשות שלו ועל יחסים בין אנשים". ידי, הוא יהודה, בנו של אהוד מנור כתב: "אבא כל חייו כתב שירים אישיים שהיו במוחו עוד בטרם פנו אליו. אבל כשפנו אליו, הוא התאים את סיפורו האישי לפרוייקט המדובר. אני מתאר לעצמי שגם פה נתן שיר אישי שהתאים לקונספט של הסרט". כך בערך היו התגובות שקיבלתי גם מבמאי הסרט שמואל אימברמן ומהמלחין, מישה סגל. אין קשר ממשי וחבל לחפש יותר מדי.

אבל בכל זאת, הלכתי לחפש וקודם כל בסיפור הסרט.

מקרה אמיתי - "שתי דפיקות לב"
הסרט "שתי דפיקות לב" יצא אל מסכינו ב-1972. (סרטי רול, במאי שמואל אימברמן, תסריט משה הדר, שחקנים ראשיים יהודה ברקן ומונה זילברשטיין, מוסיקה מישה סגל). עלילת הסרט קיבלה השראה ממקרה אמיתי שהסעיר את הציבור. סטודנט צעיר שהתפרנס מתרומת זרע, פרץ לקליניקה של הרופא שקנה ממנו את "תרומתו" וגילה את שם הצעירה שהרתה ממנה. בסרט, יהודה ברקן, אף הוא צעיר שתורם מאונו למימון לימודיו, מחזיק ברישיון טייס. כך הוא מצליח להרשים את חברתו, מונה זילברשטיין. כשהיא רצה על שפת הים, הוא מגיע בטיסה נמוכה מאד, ועובר ממש מעל ראשה. התעלול מסתיים בתאונה, בה הוא נפצע ומאבד את יכולתו להביא ילדים לעולם. נכותו מביאה אותו לחפש את הילד שנולד מהתרומה האחרונה שמסר. כמו במקרה שקרה במציאות, כך בסרט, מוצא גיבורנו את האישה שקיבלה את תרומתו. ההכרות הורסת גם את נישואיה וגם את נישואיו.

הקשר בין השיר והסרט
לאור סיפור העלילה, מתחזקת ההרגשה שלמילות השיר יש קשר לסרט. נותרה שאלת מפתח אחת, האם לפני שכתב את השיר, ראה אהוד מנור את הסרט, או קרא את התסריט, או סופר לו בדרך אחרת מה קורה בסרט.
כמה שנים לפני שנפטר, שוחחתי עם אהוד מנור על השיר, אבל את השאלה הזו לא עלה אז על דעתי לשאול. הוא הזכיר שהשיר נכתב לסרט וזהו. כעת חזרתי אל היוצרים איתם כבר שוחחתי, לסבב נוסף, בתקוה למצוא רמז.
שאלתי: "אלי מגן, האם לפני שהקלטת את השיר, ידעת על מה הסרט?" והנה להפתעתי הוא עונה: "כן. אני כמעט בטוח שראיתי את הסרט לפני ששרתי". זה מענין. כי אם הזמר ראה את הסרט, סימן שמישהו שם בהפקה הבין את משמעות הדבר לביצוע שלו. ואם לזמר הראו את הסרט, אז לכותב השיר לא?
שוב שאלתי: "מישה סגל, האם אהוד מנור ידע על מה הסרט? האם ראה אותו? קרא תסריט?" סגל: "אהוד ידע על מה הסרט וגם ראה אותו אם אני לא טועה, לפני שכתב. השיר בעצם מדבר על הסיטואציה שבסרט". ואז הוסיף משהו מאד מאד מאפיין בשירת אהוד מנור: "זו גאוניותו של אהוד שיכול היה לקחת סיפור מאד צר וספציפי ולכתוב מילים שיש להם תפיסה אוניברסלית".

נותר לחזור לאימברמן, אולי בכל זאת יזכר. והנה, תשובתו הפעם ברורה וחדה: "המוסיקה עבור הסרט נכתבה קודם. העברתי אותה לאהוד מנור בצרוף התסריט. אהוד קרא את התסריט ולאחר מספר גרסאות ו'הלוך ושוב' אל מישה סגל, נכתבו המילים עבור הלחן וכך שולב השיר בגרסת הסרט הסופית".

זהו. עכשיו אפשר להצביע ביתר בטחון על הקשר בין השיר והעלילה. 
"עד סוף הקיץ, אדע את התשובה" – האם אני האבא של התינוק? האם אני אכן נטול כוח גברא? "את פשר הקולות אלמד" – את דוחות הרופאים, את קולה של האישה שאולי הרתה לי, את קולה של בת זוגי שאיני יכול להביא לה ילד, אבל יש לי ילד מאישה אחרת. "החלומות", "הפחדים" – גם הם פתאום ברורים מאד. "שוב אשב בין ידידים" – יסתיים הטיפול? יתבהר מצבי? אחזור לצאת, לבלות, אצא מהסגר.

ויש להודות, שעכשיו זה כבר הרבה מעבר לעוד "שיר אהבה".

הנה אלי מגן בביצוע השיר.

 

השיר - שמו - ביצועיו
מרגע לידתו של השיר הוא מופיע בשני שמות. בספר "אין לי ארץ אחרת – שירים כביוגרפיה" (הוצאת דניאלה דינור והקיבוץ המאוחד) מביא אהוד מנור את השיר בשם "עד סוף הקיץ", אולם בתקליטון השדרים שהופץ אל התחנות עם פרסום השיר, הוא מופיע כשמו של הסרט "שתי דפיקות לב". שני השמות האלה מלווים את השיר כל השנים. 

השיר זכה להצלחה עצומה. באתר אקו"ם מופיעים (נכון למאי 2020) 69 גירסאות שלו ב-52 תקליטים. הוא שב ומושמע בטקסים ומופעים, בתחרויות בסגנון כוכב נולד ועוד ועוד. הביצועים המוכרים ביותר הם של חוה אלברשטיין, אריק סיני, ערן צור, דני ליטני (שעוד ידובר בו) וגירסא יפהפיה של המלחין עצמו. אורי הייטנר, חוקר, פובליציסט ובלוגר מוכר, הפנה את תשומת לבי שבביצוע של אלי מגן יש שני בתים ובביצוע של חוה אלברשטיין יש שלושה. מישה סגל אישר שאכן, בשיר המקורי היו שלושה בתים, אך לסרט זה היה ארוך מדי ונכנסו רק שניים. הבית השלישי הוא חלק מהשיר.

הנה ביצוע של מלחין השיר, מישה סגל. מזה שנים רבות שסגל חי ועובד בארצות הברית, הצילומים לגירסת השיר שלו, בוצעו בעת ביקור בארץ. הרבה צילומי נופים, מצדה, חופי תל אביב. ורחובותיה. בביצועו מקבל משמעות נוספת המשפט: "אשב בין ידידים".

 

חידה בגירסת דני ליטני
גירסא נוספת דרמטית ושונה מאד היא של דני ליטני. בשנת 1996 הוציא הזמר תקליט שנקרא כשמו, ובו גירסאות כיסוי לשירים עבריים מוכרים, וכולם בסגנון בלוז. המעבד של ההפקה היה קן ברג'ס. מוסיקאי בריטי שהתחתן עם הזמרת נאוה ברוכין (סולנית הנשמות הטהורות), עלה איתה לארץ, התגייר ויחד הם חיים כאן כדתיים חרדים.

ועכשיו שמעו סיפור מוזר. זוכרים את האגדה על תקליט של החיפושיות שמסובבים אחורה ושומעים Paul is dead. אז הנה יש לנו סיפור דומה משלנו.
פייסבוק של גולש בשם עפר לרינמן "זורק" את השיר למקום חדש ובלתי צפוי לגמרי. לרינמן ראה בשיר את סיפור דוד, בת שבע ואוריה החתי. ניתן היה, לפטור את הטענה הזו כתלושה, אלמלא הפנה הגולש את תשומת לבנו לביצוע של דני ליטני. השיר נמשך קרוב ל-6 דקות, והנה, לאורך כמעט דקה וחצי בסיומו, נשמע ליווי נפלא של זמרות להקת העבריים מדימונה, והן שרות, לא יאומן: "עור, אוריה...". לא האמנתי לדבריו ואצתי רצתי להאזין לגירסא (הנהדרת!) ואכן, זה נשמע דומה מאד: "עור... אוריה". מה זה עושה שם?

גזרתי עבורכם את הדקה וחצי של הסיום, האזינו ואנסה להבהיר את התמונה (לא מבטיח שאצליח...):

אז מה הקשר?
וכך נכתב באותו פייסבוק: "עד סוף הקיץ מעלה את עול פחדיו וספקותיו של אוריה, הנבגד מסיפור דוד ובת שבע. האם אשתי שכבה עם גבר אחר? האם היא נושאת ברחמה את ילדו? האם היא משקרת לי? האם אף ידידיי מסתירים ממני את האמת?". עיון בספר שמואל ב' פסוק י"א מספר מה קרה שם ומצביע על אפשרות של דמיון בין הסיפורים. לאחר ששכב דוד עם בת שבע, היא הודיעה לו שהרתה. הוא היה חייב להסתיר את תוצאות מעשיו, לכן ביקש מיואב שר צבאו, לתת לאוריה "אפטר", קצר, שבו יבוא הביתה, יפקוד את אשתו וכך ייוחס הריונה לבעלה. אוריה סירב לשכב עם אשתו בעוד חבריו נשארו חמשוש בשדה הקרב. בשלב זה, עלו בראשו של אוריה - כך על פי הפייסבוק של עפר לרינמן - אותן האמירות המצוטטות בשיר: "עד סוף הקיץ אדע את התשובה... אפתור את הפחדים...".

מודה שהענין נשמע לי מוזר, אבל לאור ההקלטה שנשמעה כרגע, ודמיון המילים לביטוי "עור, אוריה", הלכתי לבדוק.

שאלתי את דני ליטני, הוא צחק ואמר שמעולם לא שמע שיש שם דבר כזה. חשב שזה רק נדמה. שהן שרות ווקליזה של "אוּ... אוּ... אִי... אַה...". אז הלכתי קצת יותר רחוק, איתרתי את קן ברג'ס ואת אשתו נאוה ברוכין. השיחה התנהלה עם שניהם כשהאישה היא הדוברת (ואחר כך הכותבת בווטסאפ): "כן, אני מכירה טוב את הסיפור. גם אני שומעת 'אוריה' וכך חשבתי כל השנים... זה קן שהביא את המילה ואין לי תשובה. קן אדם מאוד מאוד רוחני ומי יודע מה קרה בסשן הזה. כמעט כל השירים שהוא כותב הם עם משמעות כפולה... את הסרט הוא לא מכיר".

שאלתי: "יכול להיות שקיבל מסר מלמעלה??? שבחר במילים האלה למרות שלא ידע?"
נאוה ברוכין: "לדעתי זה בדיוק מה שקרה ..כי זה קורה איתו כל הזמן".

הנה הביצוע הנפלא הזה, המיוחד, האנרגטי והעשיר, והפעם במלואו. מה שרות זמרות הרקע? את זה תצטרכו להשיב בעצמכם.