שבחי מעוז

בחנוכה תשכ"ט, דצמבר 1969, היתה מדינת ישראל שקועה במלחמת התשה עם המצרים. היה זה בין מלחמות ששת הימים ויום כיפור. נעמי שמר קיבלה הזמנה, כנראה מעיתון כלשהו, לסייר בסיני, בקו המעוזים, לפגוש חיילים, לשיר איתם, לעודד את רוחם.

לנעמי שמר היתה היסטוריה ארוכה של ביקור חיילים בשטח. היא היתה מיודדת עם מפקדים ברמות הגבוהות ביותר שהרבו להזמינה להופעות. זכורים אריק שרון, רחבעם זאבי, האלוף מאיר עמית, מפקדי הנח"ל לדורותיהם וכמובן רן פקר ממפקדי חיל האויר הבכירים. גם בשיריה מופיעות עדויות למפגשים האלה. זכורים במיוחד "בהיאחזות הנח"ל בסיני" והבית האחרון של "ירושלים של זהב", אך היו עוד. למשל השיר שבו אנו עוסקים.

נעמי שמר הגיעה ממש עד קו התעלה. תעלת סואץ, שהיתה גבול מתוח בינינו לבין המצרים, מסיום מלחמת ששת הימים ועד לפינוי האזור ב-1980. החיילים מספרים שהאזור היה תחת הפגזות תכופות וירי של צלפים והיא, הסתובבה שם והגיעה אל המקומות הכי מסוכנים. הנה כך תיאר זאת מוטי זעירא בספרו "על הדבש ועל העוקץ" (הוצאת כתר ספרים עמ' 279). הסימונים על הדף הם מעֵטה של בתה, ללי שמר:

אני מדמיין את נעמי שמר מתארחת באחד מלילות חנוכה במעוז על גדת התעלה, והחיילים מדליקים לפידים בחנוכיית תרמילי פגזים ושרים "מעוז צור" אל מול פני המצרים. תמונה הזויה, סמלית, ואז, במוחה הקודח של היוצרת, צץ משחק המילים, במעוז, שרים "מעוז צור". 

על מה שבין ['מעוז צור' ישועתי] ל- [מעוז 'צור ישועתי']

נעמי שמר לקחה את הפיוט המסורתי ונתנה לו משמעות חדשה. בפיוט, באות ביחד שתי המילים: "מעוז צור", ואז המילה "ישועתי", כלומר, הכוח של הצור, של הקב"ה, הוא הישועה. אצל נעמי שמר באה כבודדת המילה "מעוז", ואז באות ביחד המילים "צור ישועתי", והמשמעות היא שהמעוז הוא הנותן לנו את צור הישועה. את כוח הישועה. 

ובהמשך המשפט, "לך נאה לשבח". במקור הכוונה במילה "לךָ" היא  לקדוש ברוך הוא, בשיר, מכוונת המילה הזו אל המעוז, אותו נאה לשבח ובעקבותיו קראה לשירה: "שבחי מעוז".

לא שינתה מילה, אפילו לא אות, רק את ההדגשות. את הפיסוק. לטעמי, מבריק!

על ציטוטי מקורות בשיר
כהרגלה, טומנת נעמי שמר בשיריה ציטוטים ממקורותינו. אספתי כמה מהם:

• מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח - "הוּא יִקְרָאֵנִי, אָבִי אָתָּה אֵלִי, וְצוּר יְשׁוּעָתִי" (תהילים פ"ט 27), "מהרה הצילני היה לי לצור מעוז" (תהילים ל"א 3)
• אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות - "וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ" (ישעיהו ב' 19), "וַתָּעָז יַד-מִדְיָן עַל-יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת-הַמְּעָרוֹת וְאֶת-הַמְּצָדוֹת" (שופטים ו' 2)
• ובנקרות צורים ובמחילות עפר - "לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים, וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים--מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ" (ישעיהו פרק ב' 21)
• צופה בי מבקש נפשי - "וַיִּבְרַח דָּוִד, מנוות (מִנָּיוֹת) בָּרָמָה וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן, מֶה עָשִׂיתִי מֶה-עֲו‍ֹנִי וּמֶה-חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ, אֶת-נַפְשִׁי (שמואל א' כ' 1), "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אֲבִישַׁי וְאֶל-כָּל-עֲבָדָיו, הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר-יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת-נַפְשִׁי" (שמואל ב' ט"ז 11)
• עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח - "וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר, מָה-אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ; וָאֹמַר, מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה" (ירמיהו פרק א' 11)
• אלי איילת אחותי חיוך עייף תשלח - "אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וְיַעֲלַת-חֵן" (משלי ה' 19)
• אבוי לו מעוקצי, ואבוי לו מדבשי - "אומרים לה לצרעה לא מעוקצך ולא מדובשך" (מדרש תנחומא וגם רש"י על פרשת בלק)

משלט, מוצב, מעוז, תעוז
במלחמת השחרור היה לנו ה"משלט" למקום בו שהו החיילים, בו שמרו. לאחר קום המדינה החלו להשתמש בביטוי "מוצב". רק באזור אחד קיבל המוצב שם חדש, היה זה בקו ברלבשהוקם לאורך התעלה, שם קראו למוצב "מעוז". במקביל לקו זה, כ-10 ק"מ מזרחית ממנו, הוקם קו שבו כונה המוצב, "תעוז".

והביטוי "צור"
ל"צור" שעבר כאן מסלול, מכינוי לבורא עולם, אל החייל העברי, כבר היה בעבר תפקיד מחבר, (או אולי דוקא מפריד). וזו הרי ההתלבטות שבין "וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" לבין "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה"  לבין  (דברים ח' י"ז-י"ח) והמקום שבו בא הויכוח הזה לידי ביטוי וה"צור" מתאים לזה ולזה, הוא מגילת העצמאות. המפלגות והמנהיגות הדתית ובראשם הרב י.ל. פישמן מימון, טענו שבמגילת העצמאות של מדינת היהודים חייב להופיע שם השם. המפלגות ה"חופשיות" טענו שלא יהיה כדבר הזה. הפתרון היה לכתוב במגילה: "מתוך בטחון בצור ישראל". באיזכור הביטוי הזה מצא כל צד את הדרוש לו על מנת לחתום על המגילה. 

אגב, הרב יהודה לייב פישמן לא נכנע, וכשהגיע תורו לחתום על המגילה הוסיף ליד שמו את הביטוי: "בעז"ה".

נו, אז במגילת העצמאות יש גם "צור" וגם, בפינה למטה, את שם השם.

זהו אם כן, סיפורו של השיר, וקצת ממה שמעבר לו. חג החנוכה בדורנו, ומקורות ישראל שברקע. סיפור ישראלי, הנטוע בשורשינו ועברנו, וקורה בימים האלה ובזמן הזה. 

ביצועי השיר
השיר יצא לאור כשנתיים לאחר הביקור ההוא בתעלה. בשנת 1971 נכלל בתוכנית "נשרים בערבה" של להקת פיקוד דרום. הסולניות היו יונית שוהם וברייני וינשטוק.

עוד ביצעו את השיר צילה דגן וגם נעמי שמר עצמה.

ומשהו אקטואלי
ממש ביום בו נכתבו שורות אלה, בחנוכה תשע"ט, (דצמבר 2018). קיבלו המילים: "אבוא במנהרות... ובמערות... ובמחילות עפר... ליד ביתי", משמעות מעשית ביותר. די קרוב לביתי בקיבוץ יפתח, נמצאו מנהרות החיזבאללה שעברו מתחת לגדר הבטחון לשטח ישראל.

הנה דיווח מהתקשורת על אותן המנהרות והמערות והמחילות.

את הסיפור הזה העליתי גם בפינה שלי בגלי צה"ל ששודרה בלב חג חנוכה בתוכניתו של שמעון פרנס. הנה הפינה לפניכם: