מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

שדות גולדברג האמנם?

פגישת אריאל ראשונה

קצת לפני שעלה מאיר אריאל לבמה בפאב "הסילו" של קיבוץ יפתח, ישבנו, איתו אבא שלי ואני. זה היה מתישהו בסוף שנות ה-80, הם הכירו כשמאיר היה מזכיר קיבוץ משמרות ואבא שלי פעיל בתנועה הקיבוצית. אני הצטרפתי לפגישתם כי מאיר אריאל כבר ריתק אותי בשיריו והיתה זו הזדמנות נהדרת לשוחח מקרוב.  

השיחה הפליגה אל "פני הקיבוץ לאן" ולעזיבתו של מאיר את הקיבוץ לתל אביב שהתרחשה אז, וברגע של אתנחתא בשיחתם, בלי הסבר ובלי הקדמה ובלי שאציג את עצמי ואת עיסוקי, זרקתי: "מי זה גולדברג?". 

"לקח לו קצת זמן להביא חיוך, אבל הוא לא הזיז עין, אחר כך הוא דיבר מתוך היין..." (כך כתב ב"שיר כאב" על אירוע דומה). ובעצם הוא לא כל כך דיבר, די שתק, ניסה להתחמק, ובסוף אמר משהו ששנינו ידענו שהוא לא נכון: "אני לא יודע".  

מאיר אריאל

"שדות גולדברג" נכלל בתקליט השני של מאיר אריאל, "...וגלוי עיניים", שיצא ב-1984. קצת לפני הפגישה שתוארה כאן. השם הזה עורר סקרנות ולא רק אצלי.  זה לא שם שיגרתי של שיר. הקשבתי ושוב הקשבתי, קראתי את המילים ולא מצאתי איזשהו קשר בין השם לשיר. אפילו מצאתי פתאום שהשם "גולדברג" בכלל לא מופיע בשיר. אפילו לא פעם אחת. אז מי זה? אולי מה זה? עבר זמן, תשובה לא מצאתי, ומאיר אריאל לא ענה, יותר מאוחר נפטר, מה עושים?

פגישת אריאל שניה

בשנת 2005 יצא הספר "שיר לדרך" שכתבנו, עדי אדר ואני. מאחר וסיפרנו בו גם על "שדות גולדברג", החלטתי לחזור ולנסות מזלי. מאיר אריאל כבר לא היה (נפטר ביולי 1999) אז פניתי אל תרצה אריאל. אשתו. שאלתי אולי בכל זאת אמר לה משהו, אולי היה לו איזה חבר גולדברג, מה יכול היה להביא אותו לבחור בשם הזה ותרצה, בבלי דעת, נתנה את הכיוון: "אולי כי אהב את לאה גולדברג ונהנה לשרבב את שמה לשיר".

את המשפט הזה ציטטתי בספר, והנה, הוא זה שהביא לנו את המפתח. את הקוד.

זמן לא רב אחרי שיצא הספר, כתב אלי ידידי אורי הייטנר, היסטוריון, פובליציסט, בלוגר, ו"מאירולוג" בכיר (מומחה במדע המאיר-אריאלי) שגם הוא התחבט בשאלה. בעקבות המשפט של תרצה כתב אלי: אני מציע את הרעיון, שיש התכתבות בין השיר לשירה של גולדברג "את תלכי בשדה" ("האמנם").  בינגו! נפל האסימון! 

החלה התכתבות בינינו אודות הקשר בין השירים, ובבלוג שכתב (בינואר 2010) כתב: "קצה חוט לפענוח החידה הזאת מצאתי לאחרונה, כשקראתי את ספרם של עופר גביש ועדי אדר...", כאן ציטט את מה שאמרה לי תרצה על אהבתו של מאיר את לאה גולדברג, והמשיך: "לאה גולדברג? סתם הוא לא היה משרבב את שמה ככותרת לשיר... יש כאן רמז כלשהו. 'שדות גולדברג'... השדות של גולדברג. איזה שדות יש ללאה גולדברג? באיזה שיר של לאה גולדברג מופיעים שדות? בוודאי! 'את תלכי בשדה'".

למאמר, אגב, קרא: "צופן אריאל".

צופן אריאל

עם רעיון הקשר בין השירים הלכתי בעקבות הרמזים, הצופן, והשוויתי בין שני השירים. וזה היה מופלא, מעורר התפעלות. ממש. "שדות גולדברג" מתכתב עם "את תלכי בשדה" בצורה כל כך מושלמת. בקשרי מחשבה, אסוציאציות, ובמילים דומות, לפעמים בהחלפת אות אחת בלבד. הנה, לאה גולדברג כותבת "את תלכי בשדה לבדך", ומאיר אריאל כותב: "אל תלכי לבדך בשדה". אצלה ה"שיבולים ידקרוך", ואצלו "לבך נמרט נשרט". אצלה "עלי אספסת", אצלו "עלי בננה". היא שרה על "ראי השלולית הזהוב", והוא על "מרחב השדה המוזהב", ובכלל, הזהב הזה, החוזר כמה פעמים בשירו, הוא הד לשם משפחתה של המשוררת. ויש עוד הצלבה אחת שמצאתי, אולי נכתבה בבדיחות, אולי רק לי זה מצלצל קשור, אבל היא כותבת על "מָטָר ישיגך", והוא על "מֶטֶר רץ". נחמד לא?

הנה התמלילים וההצטלבויות. שפטו בעצמכם.

מילות השירים 'את תלכי בשדה' מול 'שדות גולדברג'

המשמעות שניתן למצוא בדו-שיח בין השירים, מרתקת אף היא. על פי הפירוש שראה לפניו מאיר אריאל, לאה גולדברג פונה לאישה או לנערה וקוראת לה להעז, לצאת אל המרחב, אל השדה, אל החיים, בעוד הוא מזהיר אותה מהסכנות. היא יודעת שתחוש דקירות ברגליה, הוא מזהיר שהן ישרטו את ליבה. היא הולכת "כהלך תם", והוא מזהיר אותה מפני "כזב", "אכזב". כאמור, מאיר אריאל "מתכתב" עם לאה גולדברג.

הנה שני השירים כפי שפורסמו לראשונה.

 

האמנם?

זה הפירוש לשיר "האמנם" שראה לפניו מאיר אריאל, כך ראו אותו גם אחרים, אך האם לכך התכוונה המשוררת? למרות שהמורה שלנו לספרות אמרה שלא משנה למה התכוון המשורר, הנה, הרקע לכתיבת השיר מעלה הבנה אחרת לגמרי שלו, וסקירת הקשר בין השירים לא תהא שלמה אם לא נסתכל איך ומתי נכתב השיר, גם אם הדבר ירחיק מעט בין השניים. כי, לדעתי, מאיר אריאל לא היה מודע לנסיבות כתיבת שירה של לאה גולדברג.

הטענה המרכזית היא ששירה של לאה גולדברג אינו שיר התבגרות, איננו שיר טבע, או קריאה לעצמאות ודרור (ומיניות). "את תלכי בשדה" הוא שיר שואה. וזוהי תפנית דרמטית בעלילה.

אוכיח זאת קודם כל במילותיו שלו. תחילתו של השיר יכולה אולי להתפרש כשיר נשי טהור ותמים, השורות האחרונות על "הדרכים שסמרו מאימה ומדם" לא מותירות מקום לספק, הן מאירות באור אחר את כל שנאמר עד לאותו המקום ומבהירות, מדובר בשיר שואה. ובנוסף, כל מה שסביב השיר הזה, מועדי פרסומו, המקומות בהן פורסם, הכל חוזר ומוכיח, מדובר בשיר שואה.

השיר הופיע לראשונה בעיתון "דבר" ב-19 בפברואר 1943. ראו תמונה. במקום שם, סומנו שלוש כוכביות. כותבת דר' שרון גבע בבלוג הפמיניסטי "אל מדף ספרי ההיסטוריה": "היה זה יום ששי בשבוע. נושא חורבן יהדות אירופה עמד בראש סדר היום. בכותרת הראשית דווח על בואם של ילדי טהרן. מאמר המערכת עסק באותו הנושא... גם ידיעות אחרות בעמוד הראשון הוקדשו למתרחש באירופה". כלומר, מעטפת הפרסום הראשונה של השיר עסקה בשואה.

מילות השיר - 'האמנם'

ספר הראשון שבו הופיע השיר היה אסופה בשם "בסער" שיצאה עוד באותה השנה מטעם אגדת הסופרים העבריים וחולקה כשי ללוחמים הארצישראלים שגויסו ויצאו לאירופה לקחת חלק  בסיומה של מלחמת העולם, ובהצלת שארית הפליטה. יעקב פיכמן שערך את החוברת הבין. זהו שיר שואה.

גם הלחנתו המוכרת ביותר של השיר בידי חיים ברקני נקשרת לשואה. זה היה לטקס הממלכתי בקיבוץ יד מרדכי. מי שבחר בשיר, קשר אותו ליום השואה. היו שהלכו עם קישור השיר אל השואה, עוד צעד אחד, לטעמי, צעד אחד רחוק מדי, כשניסו לטעון שלאה גולדברג הקדישה את השיר לפרטיזנית רוז'קה קורצ'אק. הקשר הזה לא יכול היה להתקיים. כשנכתב השיר היתה רוז'קה נערה אלמונית בגטו וילנה. היא הגיעה ארצה והתפרסמה, רק כשנתיים לאחר שנכתב השיר. אך גם הטעות הזו מלמדת עוד על התקבלות השיר בציבור כשיר שואה.

עוד הערת אגב. בכל הפרסומים הראשונים, בעיתונות ובאסופות, מופיע השיר ללא שם. חוה אלברשטיין כללה אותו באלבומה "כמו צמח בר" (1975) ברצועה הרביעית, וקראה לו "את תלכי בשדה", על פי פתיחת הבית הסוגר את השיר. במקומות רבים הוא נקרא "האמנם" על פי פתיחת  השיר.

אין לשיר שם רשמי אחד.

כך שכמו רבים, לקח אריאל את השיר למחוזות אחרים והתכתב עם מה שראה בו. וגם אם לא זו היתה כוונת המשוררת, הדו-שיח עם לאה גולדברג מתקיים בשירו, והוא יפה ומרתק.

עוד ועוד ביצועים

שני השירים זכו לגירסאות כיסוי רבות.

מאיר אריאל, כפי שנהג בשירים אחרים, הקליט את השיר כמה פעמים. לאחר מותו הקליטו אחרים את שירו. הנה ביצוע חי, שהוקלט בשנתיים לפטירתו, על ידי ידידו, אריאל זילברשהתארח אצל לונדון וקירשנבאום.

פרשנות מיוחדת למדי, אישית ואפילו נועזת, מביא עמיר בניון

 

עוד עיבוד יוצא דופן מגישה לנו שרון רוטר. זמרת רוק (הפיקה מוסיקלית את בארי סחרוב למשל) שנדדה בעקבות היודה להודו, ומשם הגיע לחסידות ברסלב ולחזרה בתשובה. המילים "ילדתי שלי, אל תלכי לבדך... הוא ימכור לך מרחב, השדה המוזהב..." מקבלות אצלה משמעות מיוחדת.

גם לשיר "האמנם", או "את תלכי בשדה" יש מבצעים רבים. נזכיר שהביוע הראשון היה של אורה זיטנר בטקס יום השואה ביד מרדכי, ולא עלה על תקליט. חוה אלברשטיין כללה את השיר בכמה מתקליטיה, בין שלל הביצועים שזכה להם השיר, אני נרגש כל פעם מחדש לשמוע את שלומי סרנגה, כפי שהקליט למפעל "עבודה עברית" בשנת ה-60 למדינה.

 

מגיע לשני השירים האלה, הקשורים כל כך ביניהם, העמוקים כל כך, שזכו ללחנים כאלה ולביצועים כאלה, המחזירים אותם בכל פעם מחדש למודעות הציבורית.


האם תרצו לקבל עוד סיפורים כאלה?

אחת לחודש אני שולח לידידי מכתב ובו שני סיפורי שיר. כנסו לצור קשר, השאירו פרטים ובקשו ממני

מאיר אריאל