מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

שושנה סוזנה שושנה

... אוהו כמה "שושנות" מסתובבות בארצנו הקטנטונת, כמעט כל פלמ"חאית ששמה "שושנה" טענה (או טענו אודותיה) שהשיר נכתב עליה. 

השתיים המובילות במירוץ השושנות הן, שושנה ספקטור, "מזכירת הפלמח", אלמנתו של צבי ספקטור מפקד כ"ג יורדי הסירה, ושושנה בן-יעקב שמגג ביתה ברחוב הירקון שודרו אותות המורס לאניות המעפילים. הסיפורים שקשרו את השתיים לשיר עוברים דרך משפחותיהן, ודרך יחידות הפלמ"ח בהן שרתו. אני מניח שמקוראי מאמר זה אקבל בקרוב תלונות על הפצת Fake News. אבל, באחריות אומר, אין כל ביסוס לקשר בין השיר לאף אחת מהשתיים האלה ובעצם, גם לא לאיזושהי שושנה אחרת. שיחות עם בני משפחה של שתי השושנות (ושל אחרות), מסתיימות בדרך כלל בהוכחה הניצחת: "כך מספרים במשפחתנו". חפר מעולם לא קשר אל השיר, מי מהשתיים (וכאמור, גם לא אחרות). כפי שנראה מיד, גם אין כל עובדה היסטורית הקושרת אותן לשיר. הקשר היחיד הוא שקראו להן שושנה...

אז מי את שושנה? 

על השיר
די מפתיע, אולם השיר "שושנה, שושנה", המשויך בתודעתנו לפלי"ם ולפלמ"ח, כלל לא בוצע על ידי הצ'יזבטרון, להקת הפלמ"ח. את המילים כתב חיים חפר, והלחן נרשם כאיטלקי עממי. לא אותר מקור מוסיקלי מדויק. על פי אתר "זמרשת", מופיע השיר בכתובים בפעם הראשונה , בחוברת "לפתח אהלינו", שהוצאה במסגרת פלמ"חאית שמועד פרסומה אינו ברור (כנראה תחילת 1947). על תקליטים הוא מופיע רק מסוף שנות ה-50 (כלומר, הרבה אחרי מלחמת השחרור ותקופת ההעפלה). באקו"ם רשומים (נכון לאפריל 2022) 31 תקליטים בהם מופיע השיר ורובם תקליטי אוסף מאוחרים, ("יפה ירקוני מאז ועד היום", "שושנה דמארי המיטב", "אח פגישה שכזאת להיטי 48" ועוד ועוד). כן רשומים באקו"ם 58 זמרים והרכבים שביצעו את השיר (הכוונה להפקה "מסודרת", כלומר בהקלטה על תקליט או בתוכנית רדיו או טלויזיה מוכרות).  

הפצת השיר החלה אם כן, לא בשידורים ולא בהופעות, אלא בהעברה מפה לאוזן, מחבורה לחבורה, מיחידת פלמ"ח אחת לאחרת וכמובן בשירונים. בביוגרפיה של חיים חפר, "הנני כאן", (הוצאת כתר 2021) כתב מוטי זעירא: "התקבלותו של הפזמון היתה מיידית". הוא מייחס את הצלחתו ללחן האיטלקי הפופולרי, ש"עורר צורך מיידי לשיר אותו" (עמ' 59). מרדכי נאור בספרו "תנועות הנוער 1920 - 1960", כתב כי "שושנה" היה "שיר העפלה מובהק", והוא קושר אותו לספינה 'שבתאי לוז'ינסקי' (עמ' 257). את הקשר לספינה הוא מביא כעובדה ולא כהשערה, כפי שנכתב במקורות רבים. עוד על הקשר לספינה, מיד בהמשך.

ומה אמר על כך חפר?
סוגיית עיסוקו של חפר בשיריו בכלל וגם בשיר הזה, היא ענין מורכב. במכתב לעורכי "זמרשת", כתב דר' נאור כי "חיים חפר אמר לו על השיר דברים סותרים בריאיונות שונים". התופעה קרתה אצל חפר פעמים רבות ופעמים אחרות פשוט שכח עובדות לגבי שיריו שלו. אני מסביר זאת בכך שהעובדות שמאחורי השירים לא רק שלא היו חשובות לו, אלא ששאלות כמו על מי, או על מה נכתב שיר, אפילו הרגיזו אותו. לא אחת כתב בכוונה דברים הומוריסטיים ואבסורדיים, כלועג למי שמחפש מידע אמיתי מאחורי שיר. בספר "משפחת הפלמ"ח" (הוצאת ארגון חברי הפלמ"ח, עמ' 132) הוא טוען ששושנה היתה גננת...

חפר פשוט צוחק עלינו. שימו לב שהמושב (הדמיוני) בו עבדה שושנה (הדמיונית) הנ"ל נקרא, "יד טרומפלדור"...

אז מי את שושנה?
אז שאלתי את חפר והוא כמובן כעס. שאלות כאלה נשאל פעמים רבות מאד והן פשוט נמאסו עליו. מאידך, ההתענינות היתה מובנת למדי. רבים משיריו עסקו באקטואליה, הזכירו פעולות, מקומות ושמות אנשים, וכל אלה יצרו ענין ובעקבותיו הועלו מיד השערות. נעמי פולני, חברתו של חפר עוד מימי הצ'יזבטרון, הסבירה לי את כעסו: "הוא לוקח מקרה פרטי וכותב עליו שיר כללי, ואתה מבקש להחזיר את השיר הכללי לסיפור הקטן, הפרטי, והלא חשוב". 

אם נקרא שוב את השיר, נראה שהשם הנזכר בו, יכול להתייחס גם לנערה וגם לאוניה. משחק מילים שכזה מקובל מאד בפזמונאות העברית. ראו כדוגמה את השיר "בת שבע" אף הוא של חפר, שמתייחס לחטיבת הפלמ"ח ביום הולדת השבע שלה, לא לנערה בשם זה. השיר "שושנה" מתאר את תהליך הורדת המעפילים על ידי הפלמחאים. הוא מתחיל בתיאור ההפלגה, "בים עוד יפליג קפיטן". בבית האחרון כאשר "מסע הימים הגיע לסוף", על החוף כבר מחכים אנשים שהוזעקו לסייע ב"הורדה". הם רואים "ספינות עם ג'מעה", (חברים, או חבר'ה, מילון אבניאון מפרש את המילה גם כ-קהל. מקור המילה ערבי). מאחר ונחיתות הספינות היו תמיד שלא בנמל מסודר, הן לא יכלו להגיע ממש עד לחוף, בשלב הנחיתה יוצאות ה"סירות מן החוף" אל מול הספינה. השלב הבא "ואז אל שושנה כל איש הסתער" זהו שלב ההורדה מהספינה למים. זה גם מה שמוכיח ששושנה איננה נערה או אישה. בפלמ"ח לא היו מסתערים בקבוצות על הבנות...

ומאין השם "שושנה"?
ב-12 במרץ 1947 חדרה את הסגר הבריטי האניה שבתאי לוֹזִינסְקִי ונחתה בחוף ניצנים. סערה עיכבה את ההורדה והשחר עלה. המעפילים הורדו באמצעות חבלים אל המים ואל החוף. כמה מהם הצליחו לברוח ולהיטמע בישובי הסביבה. ערבים תושבי האזור ראו את הפעילות והזעיקו את הבריטים. אלה הגיעו לחוף ותפסו את המעפילים יחד עם מחלציהם, צעירים מישובי הסביבה.  תחילה נכלאו במחנה ממש על חוף ניצנים. כך על פי עדותו של יעקב חרובי (בעיתון קיבוץ 28.10.2004), בהתיחסו לפרק אודות שושנה בספר (שכתבתי יחד עם עדי אדר) "שיר לדרך". לאחר מכן הובלו העצורים בנסיעה ארוכה, 13 שעות, לנמל חיפה ומשם באוניית הגירוש אמפייר רייוול לקפריסין.

האניה "שבתאי לוֹזִינסְקִי" (אנא, הקפידו, לוֹזִינסְקִי ולא לוז'ינסקי. בדקתי את הדבר לעומק עם המשפחה בדגניה א') נרכשה על ידי ארגון עליה ב' של ההגנה, כשהמנצח על המלאכה היה יהודה ארזי האגדי. האוניה נרשמה בנמל ויארג'יו (Viargio) שבצפון איטליה. היתה זו אונית עץ, היו לה שני תרנים וגם מנוע דיזל. היא הושקה בשם, סוזנה, כנראה על שם אשתו של בעלי הספינה (איני זוכר היכן ראיתי זאת בכתובים...). שם הקוד שלה בתשדורות הגדעונים (אנשי הקשר של ארגון עליה ב') וברישומי ה"הגנה" נשאר כשמה המקורי, סוזנה.
לקראת הפלגת האניה למשימת ההעפלה, הוחלף שמה ל-"שבתאי לוזינסקי" על שמו של שליח ההגנה שנהרג בתאונת דרכים ב- 18 בינואר אותה שנה (כחודש לפני ההפלגה).  ככל הנראה, שם האניה, הוא שנתן את ההשראה לבחירת השם שושנה לדמות שבשיר. 

הסיפור הושמע פעמים רבות ברדיו ובטלויזיה והוא מופיע גם  על שלט באזור נחיתת האניה בחוף ניצנים, אך חפר מעולם לא סיפר זאת וכשנשאל, נמנע מלאשר במפורש. על השאלה, "מאיפה אתם יודעים שהשיר הוא על השבתאי לוזינסקי?" חזרתי בפני כמה מאלה שסיפרו על כך ברדיו (למשל, דודו דיין בגל"צ). הגעתי עד זה שהקים את השלט בניצנים (יאיר פרג'ון שהיה אז מנהל בית ספר שדה שקמים, באתר ניצנים) איש מהם אינו זוכר שקרא או ששמע על כך במקור מהימן, יש שאמרו לי בפשטות "אף פעם לא חשבתי על השאלה הזו. אתה הראשון ששואל. פשוט ידענו שזה ככה". 

ומה אמר על כך חפר? "כתבתי את מה שכתבתי ותפסיקו לחפש מאחורי זה יותר מדי..." (בשיחה איתי בביתו).

מושגים נוספים הנזכרים בשיר
"שמואליק הגוץ לקפריסין הובא..." - לא תמיד הצליחו הבריטים למיין נכונה בין המעפילים לישראלים שהתערבבו בהם. באירוע הזה קרו הבלבולים פעמיים. הפעם הראשונה היתה כשנשלחו המעפילים לפמגוסטה שבקפריסין, וכמה צעירים שזופים וחסונים זוהו בטעות כמעפילים ונשלחו גם הם למחנה המעצר. ביניהם היה גם שמואליק השמנמן והגוץ שנטמע בין הרזון והחיוורון של המעפילים. הבלבול השני היה כשקיבלו המעפילים סרטיפיקטים ועלו כדין לארץ, גם אז טעו הבריטים בכמה מהם. הישראלים שהתערבבו בקהל המעפילים ונשלחו לקפריסין, היו במהרה למדריכי עברית, ציונות, שירה, וגם לחימה, כהכנה למלחמה הצפויה להם בארץ. את המדריכים האלה, דוקא היה חשוב להשאיר באי הרחוק. והנה, כמה מהם זוהו בטעות כמעפילים והוחזרו לארץ.

"אך יוסקה על כל הענין התגבר" - כמו שכל שושנה פלמ"חאית זוהתה כ"שושנה מהשיר", כך גם כל יוסף, יוסי, יוסל'ה, או יוסקה שוייכו ל"יוסקה מהשיר". המשפט הזה, יוחס לאיש פלי"ם, מפקד ה"אקסודוס", יוסקה המבורגר, הראל. אבל גם השיוך הזה הכעיס את חפר. ולמרות כעסו, מעיר מוטי זעירא, כותב הביוגרפיה שלו: "אני די חושד בחיים שלקח את השמות של חבריו, בלי כל קשר לאירוע או לתוכן ספציפי המופיע בשיר, ושיבץ אותם חופשי בשיריו..." (במכתב אלי) 

"בשלוש-עשרה דן הרים עוד כוסית" - כאן הסיפור מורכב בהרבה, הוא מדבר על מנהג אמיתי, אך שיוך השם אליו אינו ברור. רבים ניסו להסביר את מקור מנהג ה-13. בין המפרשים אמנה רק את נעמי פולני, יוחאי בן-נון (לימים מפקד חיל הים), וההיסטוריון מייק אלדר. בדבריהם יש עובדות שלא מסתדרות. מי שהגיע הכי רחוק, הכי מדויק, לטעמי, הוא יוסף חרמוני שכפי שנראה מיד, נקשר משפחתית לאחד המעורבים בסיפור. וכך ניתן לסכם את תחקירו של חרמוני. 
ב-13 לאפריל 1943 נערכה מסיבת פרידה לבנימין ויטנברג (חרמוני), וגרשון מרכוס, ערב צאתם כאנשי פלי"ם על סיפון הספינה "לילי". ברור שבמסיבה הרימו כוסית. הספינה ביצעה כמה סבבי העברת מעפילים מתורכיה לקפריסין, ואז טובעה. כמנהג הימאים, ביום ה-30 לצאת השניים, הורמה כוסית. היה זה ה- 13 למאי אותה שנה. עבר בדיוק עוד חודש, והחברים בפלי"ם לא יכלו להימנע מהרמת כוסית נוספת לזכרם, אני מניח שב-13 ליולי שוב היה מי שנזכר בתאריך המיוחד ושוב הרימו כוסית וכך נתקבע מנהג הרמת הכוסית ב-13 בחודש, הוא "השלוש-עשרה" המיתולוגי. 
יוסף חרמוני מסביר גם מדוע הסיפור הזה לא ממש ידוע. המחלקה הימית פורקה ואנשיה נשלחו למשקים ולהכשרות, היא הוקמה מחדש כפלוגה באפריל 1945, והרבה מהזכרונות נמחקו. הותיקים הלכו ל"רזרבה", החדשים המשיכו להרים כוסית בכל 13 אבל לא בדיוק ידעו מדוע. ה-13 נתקבע והיה אפילו המקור למתן שמה של "שייטת 13". התחקיר של יוסף חרמוני מבוסס על מקורות רבים שהמרכזיים בהם הם אברהם זכאי, בספרו, "בן הארץ והים" (עמ' 41, 2001 הוצאה פרטית). וראיון עם זאב פריד במאמר "נרים כוס קפיטן", מאת מ. יוסף, בעתון "למרחב" (מיום 14.9.1967, עמ' 4).

ביצועי השיר
אחת הנשים שנטען (בטעות) שעליהן נכתב השיר היא... שושנה דמארי. היא אחת המבצעות המפורסמות של השיר. כאמור, אין שחר לטענה הזו.

לסיום הסיפור המסועף, הנה ביצועה של שושנה דמארי את השיר. כך נסגור מעגל של הליכה מסוזאנה, אל שושנה וממנה אל שושנה דמארי.


 

אניית שבתאי לוזינסקי הנה היא כאן בתמונה בחוף ניצנים (מאתר ארכיון הפלמ