שמים

איך, איך, איך, משפט אחד מקרי מוליד שיר (ואיך זה מוליד בשבילי גם את הסיפור-רון הזה).
אני מפרסם את הדברים במלאת חמש שנים לפטירתו של יגאל בשן, וכן לזכרו של חבר יקר, יוסי שוב ז"ל שנקבר יום אחד לפני יום השנה הזה. בסיום הדברים אספר עליו עוד.

השנה 2010, יגאל בשן כבר בן 60 (נולד בספטמבר 1950), חברי השנתון שלו כבר מסתכלים בהנאה אחורה, אל הצלחות העבר, וגם עליו כבר עברו כמה שנים מֵהַהִיסְטֵרִיּוֹת הַהִיסְטוֹרִיּוֹת הגדולות של "הופה היי", "כמו צועני", להקת ברוש ו"יש לי ציפור קטנה בלב", ולפתע פגישה מקרית ברחוב. חבר שכבר 20 שנה חי בלוס אנג'לס. "באת לביקור?", "לא ביקור! חזרתי!". ויגאל חושב, משהו ודאי קרה, ושואל: "מה הביא אותך לצעד שכזה?", ואז מגיע משפט המפתח: "כאן השמים הם שלי! שם לא!".

בינגו.

"זה עשה לי צמרמורת" אמר יגאל בשן בראיון לאילן לוקאץ' בערוץ השני. והמילים האלה בדיוק נכנסו לשיר.

השבוע, לאור המשמעויות שקיבל השיר, שוחחתי עם מיקה בשן, אלמנתו של יגאל, והיא נזכרה איך השיר נולד: "הוא ישב, מחברת, שולחן, גיטרה, ואז קרא לי לשמוע משהו חדש, וכבר מהשמיעה הזו ששמעתי את השיר, אמרתי לו, יגאל זה המנון, זה פשוט המנון, זה מדהים. ככה נולד השיר".

שמים מילים ולחן: יגאל בשן

היתה לו עדנה
בואו ניזכר לרגע. יגאל בשן היה כוכב כבר בגיל 17. הקים להקה, שר בבתי מלון, הקליט ושודר בכל רשת, הופיע בפסטיבל הזמר ובפסטיבל החסידי (עושה שלום במרומיו), התגייס ללהקת פיקוד צפון בהזמנה אישית של דדו, אלוף הפיקוד. על כל ההצלחות שלו תוכל בקלות לקרוא ברחבי הרשת, כמה מהן נזכרו כבר בפיסקה הפותחת כאן למעלה, אז נקצר. והנה קאמבק ענק, (אופס, יגאל בשן לא אהב את המונח הזה, אז הבה נאמר), לפתע היתה לו עדנה. השנה 2012, שיר גדול, להקה מלווה, סיבוב הופעות ואולמות מלאים.

"שמים", הופעה בזאפה ב-2013. (צילום ועריכה ערן רחמני)

השיר מכה גלים
קשה להקיף את מעגל הצלחותיו של השיר, את המקומות שנגע בהם. מיקה בשן מונה כמה מהביצועים שנעשו לשיר: "כוכב נולד במשדר שלם שהוקדש לשיריו, בית ספר למוסיקה, עמרי גליקמן מהתקוה 6, זה יצא במסגרת של תקליט שעשו ארומה מיוסיק, תקליט של יגאל וכל מיני ביצועים ואחד מהם היה גם שמים. היה ביצוע מיוחד של להקת חיל המודיעין. ביטוח לאומי הפיקו אירוע שירת המונים עם משפחות נפגעי הטרור, בגבעת התחמושת בירושלים. אי אפשר לתאר את זה. מאות אנשים, בגבעת התחמושת שרים את 'שמים'. זה מצמרר. ואחר כך קיבלתי את זה מכל מיני קיבוצים, אחרי מותו של יגאל אנשים שלחו לי את זה בלי סוף".
והיתה עוד חויה קבועה של בני הזוג בשן: "ההנאה הגדולה שלנו היתה תמיד במטס של חיל האויר ביום העצמאות. היינו נוהגים להיות בבית ביום העצמאות, ולראות בטלויזיה את המטס, וחיל האויר שמו את שמים. ויגאל פשוט היה דומע, הרגיש... יותר מזה הוא לא רצה. זה היה בשבילו כאילו אות הוקרה. זה מאד ריגש אותו".

מהביצועים הרבים של השיר בחרתי בשניים.
הביצוע שהזכירה מיקה, ביום העצמאות ה-71 למדינה. יודי טייטלבאום, המתמחה באירועי שירת המונים, הפיק יחד עם הביטוח הלאומי, מפגש שירה עם נפגעי פעולות האיבה:

ואחד הביצועים האחרונים, כבר בתקופת המלחמה האחרונה, ובאוירה המיוחדת שלה. אריק סיני בתחרות "הכוכב הבא" לבחירת השיר לאירוויזיון.

שאלתי, האם היתה ליגאל אמירה פוליטית. מיקה: "גם אני שאלתי אותו. הוא לא היה עונה. השאיר את זה לעצמו. אבל השורה 'להתאכזב להתעצב ולנצח כל כאב' היא לא אמירה אישית. היא אמירה לאומית. אנחנו מאבדים כאן אנשים בפיגועים במבצעים ובמילחמות וחייבים לנצח את הכאב ולחיות ולחזק את המדינה שלנו, והוא כתב את זה ב-2012".

ומשהו אישי
בשבוע שבו אני כותב דברים אלה, מלאו חמש שנים למותו של יגאל בשן (נפטר 9.12.2018). בסיום מסע הלוויה שלו הושמע השיר הזה. ויום אחד לפני התאריך הזה, ב-8.12.23, קברנו את חברנו יוסי שוב. ובסיום ההספדים, לפתע משום מקום, נשמעו והדהדו מכל עבר מילות השיר: "כאן השמים הם שלי". יוסי שוב היה טייס ותיק, בחיל האויר ובאל על, דמות מוכרת, אהודה ואהובה, יוסי אהב זמר עברי, ארגן ערבי שירה ושר במקהלה. בין המון התפקידים והתארים היה גם יו"ר איגוד הטייסים, והמילים האלה על השמים, כל כך התאימו למקום ולנסיבות. אני מקדיש את הדברים כאן לזכרו.