אומרים ישנה ארץ

רק רגע, המילים של שאול טשרניחובסקי, אבל הלחן? שלמה ארצי/נעמי שמר/יואל אנגל. אז שלושה הלחינו את אותו השיר? דבר כזה כמובן קרה בעבר, אבל כאן, מבט נוסף מגלה שהפעם לא זה הסיפור. הם לא הלחינו את אותן המילים. דומות, אבל לא. אז מה קרה כאן?

גירסה ראשונה
השנה, 1923, טשרניחובסקי בברלין, ומצב רוחו שפוף. הוא כבר לא ילד, (נולד ב-1875 אז בשנה זו היה כבר בן 48) חולם לעלות לארץ ולא מצליח. עד אז הספיק להתגורר, לעבוד, או ללמוד באודיסה (אוקראינה), היידלברג (גרמניה), לוזאן (שוויץ), קייב, סנקט פטרבורג (אוקראינה, ברה"מ), ועכשיו הוא בברלין. ניסה שוב ושוב למצוא עבודה בארץ, ולא מצא. שלח בקשות ונדחה. ובלי עבודה אין פרנסה וגם אין סרטיפיקט מהבריטים. ומה שעוד העכיר את נפשו - וטשרניחובסקי הרי לא רק בעצמו עסק - זה מצבה של ארץ ישראל והתנועה הציונית. בקיצור הרבה סיבות ל"דִיכִּי". ובוקר אחד, כשנסע בחשמלית, בא לו שיר.

בחשמלית?
הפרט הפיקנטי אודות הכתיבה בחשמלית מופיע כמעט בכל הפרסומים העוסקים בשיר, אך אף פעם לא הבנתי מה היה שם? מה פתאום בחשמלית? איך קרה הדבר? ואיך נודע? את הסיפור מצאתי בספרו רחב היריעה והמרשים של עידו בסוק "ליופי ונשגב ליבו ער, שאול טשרניחובסקי - חיים" (הוצאת כרמל ירושלים, 2017, עמ' 309). מי ששמע ממנו את הסיפור היה המשורר אברהם ברוידס שהיה מזכיר אגודת הסופרים כשטשרניחובסקי היה נשיאה. וכך סיפר טשרניחובסקי לברוידס: "נסעתי בטראם חשמלי והנה לפתע הרגשתי דחף לידתו של שיר"  ("הדואר", מאמר לרגל 30 שנים לפטירת טשרניחובסקי, 30.11.1973). אחוז תזזית החל טשרניחובסקי מפשפש בכיסיו לפני שיתעופפו להם החרוזים ויעלמו יחד עם המוזה, ולחרדתו לא מצא נייר. אבל הדחף היה כל כך עז. לפתע נאחז מבטו על החפת הלבן שעל שולי השרוול, ומן החפת נמשכה העין אל השרוול עצמו, ושם נמצא מה שחיפש. פיסת שטח שניתן לכתוב עליה את שביבי הגיגיו: "נטלתי עט ורשמתי מין רישום קדחתני... רק אני הייתי מסוגל לפענח אז את כתב ההירוגליפים שבו נרשמו בחופזה שורות השיר" (עמוד 582 הערה 59). המשורר שיתף אפילו ב"מנה" שחטף מהכובסת שלו: "בימי עיסוקי בכביסת כותנות גברים, לא באו לידי חפתים שנתלכלכו בצורה משונה כזאת". (שם, שם).

שיר דכאון
השיר שנולד באותה הנסיעה ברכבת, היה... איך לומר... דכאוני למדי. אוֹמְרִים לנו שיש ארץ, אבל איפה היא? איפה הקדושים שכתבו עליהם? איפה הכוכבים הזוהרים שהבטיחו לנו? מי יראה לנו את הדרך אליה? השיר רב הבתים מבטא חדלון הן של הארץ והן של העם. היא "ודאי ניטל זיוה", ואנו: "כוחותינו כלים". והשיר מסתיים ביאוש ממש: "אותה ארץ שמש, אותה לא מצאנו". לא מרנין למדי, נכון? אך לא עבר זמן רב וחלה התפתחות בעלילה.

גירסה שניה ועוד חידוש מענין
השיר עוד טרם פורסם והנה קיבל טשרניחובסקי הזמנה לועידה העולמית השניה של תנועת "החלוץ" שהתקיימה בדיוק במקום בו שהה אז. בברלין. היה זה מרץ 1923.

בניגוד לכתוב במקורות רבים, טשרניחובסקי לא הוזמן לקרוא שיר בפני באי הועידה, הוא הגיע כפעיל ציוני מן השורה וכל מה שקרה שם לשיר, התרחש בהפתעה. גם על כך מביא עידו בסוק מידע שחידש לי עובדות רבות (בספר הנזכר לעיל עמ' 309-310). המקורות למידע הם בעיקר, דו"ח תנועת החלוץ מ"ועידתנו השניה", וכן עדות שכתב עשרים שנים אחר כך (1943) זלמן רובשוב, הלוא הוא שזר, נשיאנו השלישי. שזר היה באותו האירוע וישב כחבר נשיאות הועידה והוא מספר שלפתע נשמעה באולם הכרזה: "הנשיאות מעירה שטשרניחובסקי נמצא בקהל הנאספים". כל המשתתפים קמו על רגליהם וערכו לו "אוֹבַצִיָה סוערת". כלומר תשואות רמות, מחיאות כפיים, ovation, "ולא הרפו עד שעלה לבמה". המשיך שזר: "הזמנו אותו להגיד משהו והוא ביקש את הנשיאות להמתין עד שיהיו הדברים בפיו". כלומר, טשרניחובסקי נותר ללא מילים. וודאי שללא חרוזים לקריאה, אך עם הבטחה לנאספים שהנה בהמשך הכינוס יגיד משהו. עכשיו היה חייב. מה שקרה בין המשורר לבין עצמו ניתן רק לשער. היה כבר בידו שיר חדש שאהב וטרם פורסם, רצה לקראו לקהל, אך, אבוי. כיצד יקרא את שירו המדכא, המפקפק, הפסימי כל כך בועידה העוסקת בעתיד הארץ והעם.

אז החליט טשרניחובסקי "לשדרג" את השיר. הסיר בתים ספקניים, הכניס לשיר דמות גיבור יהודי אופטימי, רבי עקיבא, והוסיף סיום שיהפוך את משמעות בתי השיר הראשונים. הקריאות הספקניות, היו לשאלות שיש עליהן מענה. רבי עקיבא שבשיר, אמר לעם ובמיוחד לפעילי "החלוץ" שבועידה, "אתם המכבי", אתם תושיעו את העם, אתם תגלו את הארץ, את ארץ ישראל.
וכך נוצר השיר החדש. בסיום "הישיבה השניה" של הכינוס, כבר עלה המשורר הנערץ וקרא לנאספים שיר חדש, שיר מלהיב, אופטימי, שיר שגם מאה שנים לאחר כתיבתו חוזר ונקרא, חוזר ומושר.

הנה השוואה שערכתי בין שלוש הגירסאות. שתי אלה שנכתבו על ידי טשרניחובסקי ועוד אחת בה שילבה נעמי שמר את השתיים:

כל הגרסאות בנויות מבתים בני 4 שורות. בשיר הראשון 8 בתים, בשיר השני 5 בתים, שניים מהגירסה הראשונה ו-3 חדשים. נעמי שמר לקחה 6 בתים מהראשון (לא לפי סדרם) ו-3 בתים מהשני.

השיר החדש עונה לעוד ענינים
למשפט "נכנס כל הנכנס" יש משמעות נוספת בהקשר לויכוח שהעסיק את התנועה הציונית בכל ימיה, האם מותר לברור את העולים (יכולת כלכלית, גיל, בריאות...), או יש לקבל כל מי שרוצה לעלות? כותבת פרופ' אביבה חלמיש: "בכל הגירה יש יסוד של סלקציה... הציונות היתה תנועת שחרור לאומי ששאפה להקים מדינה לעם המפוזר ברחבי תבל , ואופייה זה חייב אותה לקבוע סדרי קדימות בעלייה... עלייה סלקטיבית היתה אפוא מובנית בציונות מעצם טבעה" ("עידן הציונות", הוצאת מרכז זלמן שזר, עמ' 185). בסוק רואה במשפט "נכנס כל הנכנס", תשובה לויכוח: "תנועת החלוץ... ובייחוד תנועת הנוער שלה, 'החלוץ הצעיר', העלו על נס את עקרון העלייה הלא סלקטיבית" (ליופי ונשגב לבו ער, עמ' 310).

ואני רוצה להעלות כאן עוד מחשבה. יתכן שטשרניחובסקי כיוון כאן גם לענין האישי שלו. הוא לא מקבל סרטיפיקט, הוא לא מורשה להיכנס לארץ. והוא מתפלל ל"ארץ בה יתקיים כל איש קיווה, נכנס כל הנכנס". .

הקשר לחנוכה
אחד הדברים שנתנו חיים ארוכים לשיר הותיק, היה שהחלו לשיר אותו במהלך ימי חג החנוכה. מה שחיבר את השיר לחג היה כמובן המכבי שנזכר בגירסה השניה. כותבת הדר בן יהודה באתר "הספרנים" (בלוג הספריה הלאומית): "בימי עליית הציונות היו המכבים שנלחמו ביוונים סמל לגיבורים אמיצים, יהודים מסוג חדש שאינם מחכים בידיים שלובות ומוכנים להסתכן ולהילחם כדי לשחרר את הארץ ולהביא את הגאולה". השיר הושר ממש מימיו הראשונים ובהמשך צורף למסיבות חנוכה והופיע בשירוני החגים וכך זכה לחיי ארוכים. 

על הלחנת השיר
השיר הוקרא בועידה, היכה גלים, ובמהרה נדפס. כבר כעבור שבוע, ב-23.3.1923 פורסמה הגירסה האופטימית ב"העולם" בטאון התנועה הציונית. כעבור כחודש פורסם הנוסח הראשון ב"התורן" ירחונה של הסתדרות ציוני אמריקה. (על פי בסוק עמ' 310). מיד לאחר הפרסום זכה השיר גם ללחן ראשון, והיה זה דוקא לנוסח השני, האופטימי. כתב אותו המלחין הנערץ יואל אנגל, על פי "זמרשת" כבר ב-1923 נדפסו התוים, יחד עם ליווי לפסנתר ומיד אחר כך צצו הקלטות של השיר.
במשך 50 שנה (בדיוק) היה זה הלחן היחיד המוכר לשיר. הוא זכה לביצועים רבים והיה אהוב וידוע. לאחר הקלטות מיושנות וחורקות על תקליטי 78, נוספו לו הקלטות בשנות ה-50 וה-60 ביניהם, רמה סמסונוב, לוסי ארנון, עדה שור וכן מקהלות. באתר "המכלול - אנציקלופדיה יהודית", מצאתי את ההקלטה המוקדמת ביותר של השיר מפי החזן ישראל אלטר. בעת כהונתו כחזן בעיר הנובר שבגרמניה, ככל הנראה בסוף שנות ה-20 אולי תחילת ה-30 של המאה ה-20. הקשיבו לגירסה החורקת הזו, שמקדים אותה הסבר ביידיש. על פי הכתוב הנלווה להקלטה, היא לקוחה מתקליט מקורי שנמצא בביתה של בתו של החזן, קלרה פלמן.

כעבור 50 שנה, ב-1973, זכה השיר ללחן חדש. לערב שירי משוררים השני של גלי צה"ל, הלחין שלמה ארצי את השיר, והוא בחר בנוסחו הראשון. הכבד. עמוס רודנר, שיחד עם אשתו, תמר ז"ל, ערכו את ספרי השירה של נעמי שמר, סיפר לי "נעמי הביאה את הלחנתו של שלוימלה כדוגמה לעבודה מצוינת, רק שלא זכתה לתשומת הלב הראויה."

אני אוהב ביצועים חיים, אז הנה, תחילה, שלמה ארצי ולהקת גברת תפוח בתוכנית טלויזיה שצולמה במועדון צוותא, עם אומרים ישנה ארץ בגירסתו הראשונה. השנה כנראה 1974, יאיר שרגאי זיהה לי זאת על פי זה ש"שלמה הוריד את השפם והזקן מהמילואים ואצ'י ואני גידלנו שערינו". אצ'י הוא אצ'י שטרו הבסיסט, יאיר שרגאי הוא הגיטריסט וביחד עם דדי שלזינגר (עם הגיטרה ההפוכה) ושלמה חממי בתופים הם "גברת תפוח".

ועכשיו אפשר לגשת לביצוע ה"רשמי" מערב שירי משוררים של גלי צהל

וללחן שכן זכה להכרה, של נעמי שמר. היתה סדרת תוכניות שהנחתה נעמי שמר, שהוקלטו לערוץ הטלויזיה הראשון (והיחיד) בנושאי חגים ועונות. ללי שמר: "לתוכנית 'ימי כסליו' ששודרה בשנת 1979, הלחינה נ-ש את השיר פעם נוספת". אז גם ערכה את המילים ולקחה משתי הגירסאות בהן פורסם (כפי שכבר נכתב כאן לעיל). העיבוד הוא של גיל אלדמע שגם מנגן בפסנתר ומנצח ואיתו חבורת הזמר של גבעתיים. הסולנית היא אסתר שמיר, ולצידה, אפי בן ישראל, עוזי חיטמן ואריק סיני.

והנה, ביצוע של נעמי שמר עצמה. לאורך כל השנים הופיעה נעמי שמר עם שיריה ואף הקליטה אותם בקולה. אני מוצא ענין רב בביצוע שיר על ידי מחברו. לטעמי שרה המחברת את שיריה ברגישות רבה, ובהגשה אישית אותנטית. דוקא מאחר ולא היתה "זמרת" במובן המלא של המילה, היו ביצועיה את שיריה מיוחדים. 
הנה היא בשירתה, בתקליט "על הדבש ועל העוקץ" שיצא ב-1981 וזכה להצלחה עצומה. 

אחת לכמה שנים מתעורר השיר ומקבל פנים חדשות. מה יש במילים האלה שמחזירות אליהן יוצרים וכמובן את הקהל שמוכן להקשיב? בשנת 2000 עלתה סדרת הטלויזיה "בנות בראון" והשיר חודש, בלחנה של נעמי שמר, עם הגירסה המשולבת. הובילה את הביצוע ירדן בר כוכבא, בסרטון נראים קטעים מהסדרה ובהם השחקנים, אסי דיין, ליאור אשכנזי, עליזה רוזן, ועוד.

במשדר הערוץ הראשון ביום העצמאות ה-70 למדינה בוצע שוב השיר על ידי עשרות זמרים ושחקנים, ילדים ומבוגרים ונגע בפזורותינו ובעצם בסיפורנו. יש שכינו את המופע, "שמאלץ?", "בנאליה?", אין מה לעשות זה הסיפור. של השיר ושלנו.

למי שקורא דברים אלה לקראת חג האור, אאחל, חנוכה שמח.
אבל הכתוב ישאר כאן כל השנה, ויאה לשמוע את השיר בכל עת שיתאים.

מקורות:
ספרו של עידו בסוק "ליופי ונשגב ליבו ער" (הוצאת כרמל ירושלים 2017), ספרי שירי טשרניחובסקי ונעמי שמר, אתרי ויקיפדיה, זמרשת, שירונט, הספרנים ואורי הייטנר, והמרואיינים, ללי שמר, עמוס רודנר, יאיר שרגאי.