אינך יכולה
במרכז סיפורנו הפעם, פגישה סודית וספסל. כן, גם בשדה הזמר יש לפעמים חשאיות. הפגישה הסודית, היתה לפני כמה עשרות שנים, סיפורו של הספסל קורה ממש בעת כתיבת שורות אלה (מרץ 2022), חודשיים לאחר פטירתו של יורם טהרלב, 6 בינואר 2022.
הספסל נמצא בתל אביב, ברחוב ה' באייר מול בית מספר 42 . ולמי שלא שולט במפה התל-אביבית, יאמר שרחוב ה' באייר, הוא הוא הרחוב המקיף את כיכר המדינה. ומאז פטירתו של יורם טהרלב, נעשה הספסל הזה לאתר עליה לרגל. התקיימו לידו אירועי זכרון, שירה, הונחו עליו פרחים, ונכתבו על משענתו ציטוטים, וכל זאת כי עליו נהג לשבת כל בוקר וכל ערב, יורם טהרלב. עד לפני חודשיים.
על הספסל הזה שמעתי (עוד בימי הקורונה כפי שניכר בתמונה) את הסיפור על הפגישה הסודית. על הספסל הזה ממשיכים לקרות דברים, כפי שתראו בסיום הסיפור, כאן ממש למטה, אחד מהם מחזיר אותנו לאותו השיר.
הפגישה הסודית
וכך סיפר לי, ליד הספסל, יורם טהרלב. "יום אחד, בני אמדורסקי, שהיה אולי היזם הכי חשוב של המוזיקה של שנות ה-60 וה-70. יום אחד הוא אומר לי, שמע, אני רוצה לקחת אותך לאיזה מקום, אני רק רוצה שאתה לא תדבר על שום דבר מהפגישה. זו פגישה סודית"
נדרכתי. מה היה שם? מדוע היתה הפגישה סודית?
הנה ההסבר. שנה שנתיים קודם, החלו זוג צעירים מוכשרים ונשואים, ג'וזי כץ ושמוליק קראוס, להופיע. מועדון באילת, פאב בתל-אביב, חלטורה בבית מלון, מחפשים עבודה ומחפשים את עצמם. בחבורת האמנים התל-אביביים כבר החלו להכיר אותם, הם ישבו בבתי הקפה המקובלים ונראו במקומות הנכונים, לקהל הרחב עוד לא נודעו. ג'וזי כבר רקדה במחזמר גברתי הנאווה ובעוד הפקות, שמוליק שר קצת עם אבי עופרים, קצת בעצמו, בין לבין לוהק להצגה קצרת ימים בהבימה, במועדון ימאים בחיפה ביקשה ממנו זמרת שיחזיק לה רגע את הגיטרה, אז הוא החל גם לנגן. בקיצור, גם הוא חיפש את דרכו על הבמה. השניים החלו לאסוף שירים לתוכנית ושמוליק החליט להמר. ערב אחד הלכו השניים להופעה של אריק אינשטיין, ובסופה פנה שמוליק לזמר המפורסם, והזמין אותו לשמוע אותם.
אריק אינשטיין היה כבר אמן גדול ומוכר. בוגר להקת הנח"ל, כוכב הצגות, (למשל אירמה לה-דוס, והיו עוד), וכמובן, יוצא שלישיית גשר הירקון. על הפגישה סיפרה ג'וזי כץ ליואב קוטנר (בפרויקט הענק שלו עם מפעל הפיס, "תיעוד יוצרים"), הם התחילו לשיר, זה היה שיר מקורי שלהם ואז: "אני לא אשכח את זה - סיפרה - אריק אמר לשמוליק, תחזור על המוטיב הזה, ו... הוא התחיל לשיר איתנו. זה היה רגע של קסם". אלונה אינשטיין, אז אשתו של אריק, אמרה להם שזה יפה ושהם צריכים לעשות עם זה משהו (ויקיפדיה, ערך "החלונות הגבוהים"). ככה התחילה את דרכה השלישייה.
השלושה השמיעו את שיריהם לחברים הקרובים, התייעצו, בני אמדורסקי התלהב ונרתם להפיק, אורי זוהר הציע שם לשלישיה. אם באמריקה יש עכשיו להקה בשם הדלתות (The Doors), אז לשלישייה החדשה תקראו "החלונות" (מאתר 103FM). דן בן אמוץ שהסתכל מהחלון וראה ממולם את בית אל-על רב הקומות, הוסיף מילה "הגבוהים". (ויקיפדיה, ערך החלונות הגבוהים). ואריק אינשטיין אמר "אתם צריכים טקסטים. אני אביא לכם כותבים" (מדברי ג'וזי כץ לקוטנר). ואז הגיע בני אמדורסקי אל יורם טהרלב והזמין אותו לפגישה הסודית.
ולמה סודית? השנה היתה 1966, שלישיית גשר הירקון סיימה את הופעותיה ואריק אינשטיין נלקח תחת כנפיו של המפיק האגדי, אברהם פשנל. ופתאום, הסתדר לבני אמדורסקי, להקים שלישייה חדשה בהשתתפות אריק שחתום אצל מישהו אחר.
פגישה אחת, שתי מנגינות
"ואז הוא לקח אותי לבית של שמוליק קראוס - המשיך יורם טהרלב - הוא גר אז ברחוב טרומפלדור, מעל בית הקברות. בדירה היו גם אריק איינשטיין וג'וזי כץ, ושמוליק אמר לי תשמע, יש לי שתי מנגינות, אני רוצה שתכתוב להן מילים." תוך זמן קצר החזיר טהרלב את המנגינות עם תמלילים. שיר אחד לא התקבל על ידי השלישיה. את מילותיו נתן יורם טהרלב למלחין אחר (למה לבזבז?). אפי נצר. למילים האלה כתב לחן חדש והוא השיר "ציפורים נודדות" ("עם הסתיו חזרו הציפורים..."). מה היה הלחן עבורו נכתבו המילים לראשונה, אין לי מושג. השיר השני היה, "אינך יכולה". הוא היה הצלחה עצומה. זה היה הסינגל הראשון שהוציאה השלישיה החדשה, לתקליטם הראשון (אגב, היחיד) שנקרא כשם הלהקה "החלונות הגבוהים".
עוד כמה מילים על ביצועי השיר
מאחר והשיר היה אחד משלושה הראשונים שהקליטה השלישיה, הצוות שסביבה עוד לא גובש. מי שתפס פיקוד והזיז את הענינים היה בני אמדורסקי. הוא גם זה שהביא את הלהקה ל"הד ארצי" ושאג לחתימה מסודרת על חוזי עבודה. שמוליק קראוס היה המנהל המוסיקלי, אבל עוד לא היה לו בטחון במלאכת העיבוד והוא נעזר במוסיקאים מקצועיים. בראיון לקוטנר אומרת ג'וזי כץ: "היה לו את זה" הוא ידע מי טוב, הבחין בכשרונות וידע לצרף אליו. הדמות המשמעותית ביותר בשלב הזה היה פסנתרן לא מוכר לקהל הרחב, זיגי סְקַרְבְּנִיק. מוסיקאי גאון שכל מי שעבד איתו או שמע אותו, העריץ אותו. זיגי סקרבניק חלה בסרטן ונפטר בגיל 24, חודשיים לאחר צאת התקליט.
שם נוסף שלקח חלק בעיבוד "אינך יכולה" הוא יחזקאל בראון. מוסיקאי מקצועי, מלחין ומתזמר "קלאסי" (הוא זה שכתב, למשל, לגשר הירקון את "וימלט קיין"). ג'וזי: "הוא עשה את הטרלללה שלי, שזה היה פיצוץ של דבר". אבל מיד לאחר מכן, ולמרות שאריק וג'ודי נהנו מהעיבודים, החליט שמוליק קראוס שלא צריך מעבד מבחוץ.
השיר היה הצלחה עצומה, רבים רבים שרו אותו ועיבדו אותו בצורות שונות, וזאת עד לשנות האלפיים. הנה כמה ביצועים.
כוכבי "או בוי" סדרת ערוץ הילדים, מבצעים את "אינך יכולה" בצורה נפלאה נפלאה. מענין שגם בעיבוד החדשני עם הרמוניה צפופה ושונה למדי מהמקור, נשמר בעיבוד הקו המוסיקלי המיוחד שכתב יחזקאל בראון עם ה"טרלללה" של ג'וזי כץ. הקו הזה מופיע כמעט בכל העיבודים שחידשו את השיר. אכן, כמו שאמרה ג'וזי כץ, זה היה פיצוץ.
קבלו את "או בוי":
עוד ביצועים מיוחדים ל"אינך יכולה":
התקוה 6 בפרויקט מחווה לחלונות הגבוהים
רוני אלטר בפרויקט מחווה ליורם טהרלב, (גם העיבוד שלה),
ארקאדי דוכין וגידי גוב בתוכנית הטלויזיה לילה גוב בעיבוד ארקאדי דוכין.
רן דנקר וגאיה טאוב בסדרה דני הוליווד.
בחזרה לספסל
אז זהו, כך נולד "אינך יכולה", והנה, בין שלל הפתקאות שהוצמדו לספסל שברחוב ה' באייר, מול בית 42, היתה גם פתקה שנכתבה כתשובה לשיר הזה: "אינךָ יכול ככה סתם ללכת".
ולסיום - כמובן פינת "איך שיר נולד" בגל"צ
בשבת 12.3.2022 סיפרתי את עיקרי הסיפור שהבאתי כאן, בפינתי בתוכנית של שמעון פרנס בגל"צ.
הנה ככה זה נשמע:
