איריסים
הקשר היווני
סיפור זה התפרסם בשבוע החנוכה שהוא חג הנצחון על היוונים, אלא שממש באותו השבוע חל גם יום כ"ט בנובמבר, הנקשר אצלנו לראשית מלחמת העצמאות, להתעצמות תנופת ההעפלה ולמאבק בבריטים שאחד מסמליו הוא מחנות המעצר בקפריסין. והנה מרבית המחנות בקפריסין היו בצד היווני של האי, לקפריסין הגיע השיר שלנו מיוון, ומקפריסין הגיע אלינו. ביוונית.
לא במקרה הגעתי לכל כך הרבה הקשרים יווניים. את השיר הזה נשיר בקרוב בטיול מזמר לסלוניקי. לחצו לפרטים נוספים.
המחנות בקפריסין איכלסו המוני מעפילים שגורשו לשם לאחר שנתפסו על ידי הבריטים בדרכם ארצה ולפעמים ממש כשכבר היו בארץ. 50,000 מעפילים היו שם בשלבים שונים. הנהגת הישוב, והתנועות הציוניות התגייסו לעזור לעצורים. אם כדי להעביר את הזמן בתוכן וענין, אם כדי להכין אותם לחיים בארץ ואפילו למלחמה, ובכלל זה ללמד אותם גם שירים עבריים. אמנים נסעו מהארץ להופיע במחנות, זכורה הופעתה המטלטלת של שושנה דמארי בליווי משה וילנסקי, ואפילו אלתרמן ביקר בקפריסין וכתב כמה שירים על המעפילים והמחנות.
ועם המבקרים האלה, היתה גם להקת הצ'יזבטרון.
מפגש-שיר בקפריסין
הלהקה הגיעה לטקס הסגירה של המחנות בפברואר 1949. מספר דר' מוטי זעירא (בספרו "הנני כאן, חיים חפר, קורות חיים"): "לציון האירוע הוזמנו מהארץ מכובדים רבים... אף הצ'יזבטרון הוזמן להופיע... מייד עם בואם החלו להופיע בפני אחרוני העצורים" .
הביקור של הצ'יזבטרון בקפריסין היה שילוב של שני קטבים. מחד, התרגשות אדירה של מפגש עם שארית הפליטה, ומצד שני "חרבון גדול", כפי שציטט מוטי זעירא את המוסיקאי מאיר נוי. הסבירה נעמי פולני (בספר "הצ'יזבטרון" בעריכת גלעד בן ש"ך): "אנחנו לא כבשנו את ליבם. לא היתה לנו שפה אחת" ומיד הסבירה שכוונתה לא היתה לחסרון העברית. היו בהם דוברי עברית. הקושי היה תרבותי. הם לא התחברו להומור ולדעתי גם לא לסגנון המוסיקלי. הם שבאו מרקע של מוסיקה קלאסית ואופרה, שרבים מהם ניגנו, לא התחברו לחבורת פלמ"חניקעס ששרה כמעט ללא עיבוד קולי, בקולות מחוספסים ולעתים במה שנשמע כצעקות.
למען התמונה השלמה, יש להוסיף שממש עם עזיבת האי, ישבו חברי הלהקה עם המעפילים באוניה, מוסיף מוטי זעירא: "הים החל לסעור ואייק אהרונוביץ (קברניט אקסודוס שהתכבד בהובלת השייט האחרון) הודיע על עיכוב ההפלגה ומצב הרוח נעכר. דוקא אז, ברגע הקשה הזה, נגלתה לפתע להקת הצ'יזבטרון בגדולתה".
אבל חרבון או הצלחה, שפה אחת או היעדר שפה, מהביקור ההוא נולד השיר "איריסים".
סיפרה לי נעמי פולני שהם נסעו במשאית, עברו ממחנה למחנה, ולכל אורך הדרך שמעו רק שיר אחד. הוא בקע מרמקולים, היוונים שרו אותו, גם החיילים הבריטיים, כשכבר הגיעו למסעדה או מועדון שהיה בהם מקלט רדיו, שמעו שוב ושוב את השיר הזה. הוא היה חדש, להיט חם ואי אפשר היה להתעלם ממנו. "ובוקר אחד - סיפרה לי רבקהל'ה קרמר אף היא מהצ'יזבטרון - חיים לקח מונית ונסענו לאנשהו, ובמונית הנהג הקפריסאי שר את השיר הזה. ואז, ממש לנגד עיני, חיים המציא את המילים. הוא ביקש מהנהג לשיר והוא כתב. נו, הייתי עדה לרגע היסטורי...".
בתמונה מימין לשמאל: מרגלית בנאי, חיים חפר (רק חצי פנים נראים), שייקה אופיר, זם דגן, אלייקום שפירא, יואל זילברג. נעמי פולני מצוטטת בספרו של גלעד בן ש"ך, שהם עלו להרים והגיעו לשלג (זה היה כאמור בפברואר) וחיים צילם במצלמתו "מותרות של חיים" כינתה זאת. ולמרות שבסיפורה חיים הוא הצלם, טענה רבקהלה קרמר בבטחון שהדמות שנראית בחצי פנים בין מרגלית לשייקה, הוא חיים בעצמו. ("כנראה נתן את המצלמה למישהו שיצלם" הפטירה)
הנה השיר המקורי היווני. אגב, יש בו פתיחה (דוקא יפה), שחפר השאירה מחוץ לשירו.
ולגירסה העברית
מכל מה ששמעו הצ'יזבטרון בלהיט היווני הענק, הם הבחינו רק במילה אחת "יריסה". הסבירה לי הפסנתרנית, זמרת, מלחינה גילה חסיד, שמקור משפחתה מסלוניקי: "כותבים Girise אבל לא מבטאים את ה-G ואומרים 'ייריסה'". השיר "ייריסה, סה פרימנו יריסה" נכתב ב-1947. בשירונים ובספרים ובהקלטות, כתוב בדרך כלל שהלחן הוא עממי, ובכן, יש מלחין ברור למדי לשיר והוא, יאניס וואלס. הוא לא מוכר בארץ וזהו שירו היחיד שמצאתי בעברית. את המילים המקוריות כתב ניקוס פאסטיאס. גם ממנו אין עוד שירים עבריים.
מבין השירים הרבים שייבאנו מכל העולם אל שדה הזמר שלנו, יש שירים שממש תורגמו, יש כאלה שאין קשר בין המקור לנוסח העברי, ויש קבוצה נוספת, שבה בגירסה העברית נשמר קשר עם צלצולן של כמה מילים מקוריות. יזכרו בהקשר זה, "מרוסללה" שממנו יצא "מה הוא עושה לה", "אזורו" שהיה ל"אמרו לו", "סֶה קְסֶנוֹ קוֹ" שהוליד את "שכשנבוא", ובקבוצה הזו נמצא גם השיר איריסים.
וגילה חסיד המשיכה לתרגם לי מתוך השיר את משפטי המפתח, "יִירִיסֶה" שהיה ל"איריסים". משמעותו "חזרי אלי". "מתיאמו" שמשמעותו, "עיניים שלי", נעשה אצל חפר ל "מות אמות אקטוף לה פרח מות אמות". ואת "אלה,אלה, אלה" שמשמעותו ביוונית "בואי, בואי, בואי", השאיר חפר כמו שהוא ונתן לאהובה שבשיר את השם... "אלה".
לקח לשיר עוד כמה שנים להתבשל עד שב-1959 נתן אותו חפר ל"צמד הגפרורים". שהם אריק אינשטיין ואילנה רובינא. מדוע גפרורים? גבוהים גבוהים היו שניהם וכך כינו אותם והם את עצמם. הנה הצמד בהופעה בשנת 1962. ההקלטה, מתוכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל 11.12.2021
השיר זכה לביצועים רבים לאורך השנים. עפרה חזה שילבה אותו בתקליטה "שירי מולדת" (1985) ב-1994 בעת ביקורה של גליקריה בארץ, הן שרו את השיר ביחד. הנה הופעתן בערוץ הראשון, מענין שבין הבתים הוסיפה גליקריה את הקטע המופיע בפתיחת הביצועים ביוונית, שבדרך כלל לא מושר בארץ.
כאמור יש ביצועים רבים ברשת, קפצתי כמה עשרות שנים לביצוע החדש ביותר, מפי חמישיית "זהו זה", בעיבוד אמיר לקנר
בחנוכה השמעתי את סיפורו של השיר בפינתי בתוכנית של שמעון פרנס בגלי צה"ל. הקשר ליוון בהשמעה בחג הזה בולט מאד.
