אנחנו ואתם - לשיר בכיכר באדומה

סיפורו של השיר התחיל באמצע שנות ה-60, בברית המועצות. אנחנו קצת אחרי מלחמת ששת הימים, לא רק שברית המועצות סגורה ומסוגרה, אלא שהיחסים עם ישראל, שהיו צוננים גם ככה, נותקו בעקבות המלחמה. בתקופה ההיא מי שביקש לעזוב את גן העדן הקומוניסטי, נחשב לבוגד. ודינו של בוגד היה הגליה לסיביר ולפעמים אף גרוע מכך. והנה למרות הסכנה, התחילה בגרוזיה פעילות ציונית מחתרתית.

זה נשמע כמו סיפורי מרגלים, הכל היה חשאי, מתחת לאפם של בלשי הק.ג.ב. לאט לאט החלו מפגשי פעילים ציוניים, החלו לימודי עברית וארגון סמינרים, שלחו שליחים ליצירת קשרים עם נציגי ישראל וארצות אחרות, למשל אמריקאים.

מאיפה הכסף?

פן מענין של הפעילות הזו היה המימון שלה. בנימין דוידשווילי, יהודי עשיר, (זה כשלעצמו היווה סכנה, להיות עשיר), מימן בסתר הדפסת ספרים, נסיעות שליחים ואפילו שלמונים לסוכני ק.ג.ב. באחת הפעמים הגיעה אליהם משלחת מארה"ב. הוא שלח את הסוכנים שעקבו אחריו, לאכול ולהתהולל על חשבונו, ואת האמריקאים והיהודים הגרוזינים שלח לאולם אחר ובשביל למנוע ביקורים לא רצויים, שכר את כל האולם לאותו הערב. אלף לילה ולילה.

מצאתי כתבה על הסיפור הזה במעריב, עשר שנים מאוחר יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה.

המכתב - גולדה סוגרת מעגל

שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים, רוסיה בניתוק יחסים עם ישראל, שגרירות הולנד מתווכת בינינו, מתח עצום ופעיל נוסף, בנימין אלהשווילי, הוביל 18 משפחות לכתוב מכתב אל גולדה מאיר, היא שהיתה שגרירה ראשונה ובתקופתה החל המאבק על הזהות היהודית והזכות לעליה, עכשיו היא ראש ממשלת ישראל.

ב-6 באוגוסט 1969, הצליח אלהשווילי לחדור את טבעת השמירה על שגרירות הולנד, פרץ והגיע אל השגריר עצמו ומסר בידו את המכתב.

במכתב ביקשו המשפחות סיוע לעליה ארצה. זה לקח שלושה חודשים והמכתב פורסם בכל העולם. גולדה קראה אותו בהתרגשות בכנסת ושגרירנו באו"ם יוסף תקוע, מסר אותו למזכ"ל האו"ם.

כותרות העיתונים בכל העולם זעקו: 

אבל למה זה לקח שלושה חודשים?

המכתב נשלח ב-6.8.69, והוקרא בכנסת רק ב-11.11.69. למה זה לקח שלושה חודשים? יש אומרים  שפשוט זה הזמן שהמכתב התגלגל ונמסר מיד ליד ומארץ לארץ. גולדה עצמה הסבירה קצת אחרת. המכתב הגיע מוקדם יותר אך היא חיכתה להזדמנות מתאימה לפרסומו. ההזדמנות באה כשוועדה בינלאומית לזכויות האדם התכנסה ושם זכה המכתב להתייחסות רחבה. אבל יש טוענים שהיה כאן שיקול פוליטי. הממסד בארץ, חשש מהתמודדות ישירה מול ברית המועצות. עד אז לא היה כדבר הזה. אחרי המכתב יצאה הפעילות למען יהודי ברית המועצות למרחב.

המכתב היה ראשיתו של מאבק שהביא לגל העליה הראשון מברית המועצות, הגל של שנות ה-60-70, במהלכו עלו לארץ למעלה מ-160,000 עולים, כ-30,000 מהם מגרוזיה ובהם כל כותבי המכתב.

ואז נולד גם השיר

בשנת 1969, כשלהקת הנח"ל עבדה על תוכניתה ה-22 , היה המאבק לעליה, נושא חם בתקשורת הישראלית והעולמית. מסורבי העליה וגם מכתבם של ח"י המשפחות, היו בלב הענין הציבורי. יורם טהרלב סיפר (ראיון איתי 24.12.2017) שמובילי התוכנית, הבמאי דני ליטאי, או קצין החינוך של הנח"ל, פנו אליו והזמינו שיר בנושא גל העליה מברית המועצות. בפתיחת השיר נזכר מכתב שנשלח מריגה. כפי שנכתב לעיל, מוכרים כמה מכתבים שנשלחו לשלטונות ברה"מ על ידי פעילי עליה יהודים. מכתב ח"י המשפחות הוא הראשון והמפורסם, קצת אחריו יצא מכתב נוסף מגאורגיה, הפעם מ-531 יהודים. אז נשלח גם המכתב משישה יהודים מריגה. השיר נפתח בקריאה של הזמרת מירי אלוני, אודות המכתב שנשלח מריגה. לא ברור האם את המשפט הזה כתב יורם טהרלב כחלק מהשיר, או שבמאי הלהקה, דני ליטאי, כתב אותו. זה יכול להסביר את הסתירה שבין המידע על המכתב מגאורגיה לבין הנאמר בפתיחת השיר (על מכתב מריגה).

את הלחן כתב המנהל המוסיקלי האגדי של להקת הנח"ל ההיא ושל עוד מלהקות התקופה, יאיר רוזנבלום. היתה זו אחת מהלהקות הבולטות לאורך כל השנים. היו בה, מירי אלוני, סולנית השיר הזה, איתה שתיים מהשלוש שתהיינה בעתיד "שוקולד מנטה מסטיק", ירדנה ארזי ורותי הולצמן, וכן חמישה מהשבעה שיהיו בקרוב "להקת כוורת", דני סנדרסון, גידי גוב, אוליארצ'יק, אפרים שמיר, פוגי. השיר יצא והיכה גלים.

הנה להקת הנח"ל בתוכניתה ה- 22 "שא לשלום" בשיר "אנחנו ואתם". לצפיה מתוך האתר של טהרלב, לחצו כאן או על התמונה.

כמו בשירים אחרים שלו, מביא טהרלב גם כאן, הקשרים היסטוריים. הפעם הוא מביא דמויות ומקומות הנקשרים למאבק היהודי בשלטון הרוסי. הוא מזכיר את יולי דניאל ואת אנדרי סניאבסקי, מתנגדי משטר (דיסידנטים) שנשפטו ב-1966 ל-5 ו-7 שנים במחנות עבודה וסימלו את המאבק הציבורי הגלוי בשלטונות. הוא מזכיר את ההתאספויות הגדולות במועדי ישראל, בשפת השיר: "ומי בליל שמחת תורה הרעיד את כל בתי העיר...", וכמו כן נזכר גיא ההריגה באבי יאר שליד קייב. מאוחר יותר כתב את "בלליקה" שעוסר גם הוא בנושא היציאה מברה"מ.

אנחנו איתם

את סיפורי היהדות שמעבר למסך הברזל שמעתי מילדותי. הורי אמי עלו ארצה מאוקראינה, לימים ברית המועצות ומה שנקרא "חבר העמים" והיינו מודעים מאד למה שעבר על עמנו מידי הרוסים. שמעתי על מאבקם של היהודים, וסיפורם נכנס עמוק לנשמה. הייתי בצוות שכחלק מהסיוע למסורבים, אימץ את בני הזוג אירינה וויקטור ברילובסקי. ערכנו אירועי הזדהות כאן בארץ, התקשרנו, הפגנו, והתרגשנו מאד מאד כשהתבשרנו באוגוסט 1987 שעליתם אושרה. קיבלנו פניהם בשדה התעופה בראש השנה תשמ"ח ובנותי הגישו להם כבר בשדה, תפוח בדבש.

לאחר שעלתה משפחת ברילובסקי המשכנו ללוותם, אבל הם הסתדרו יפה מאד בעצמם. ויקטור היה חבר כנסת, סגן שר הפנים ושר המדע והטכנולוגיה.

באחד מאירועי ההזדהות טרם עליתם ארצה פגשתי בשרהל'ה שרון שסיפרה על ביקורה במוסקבה ומיד החלטתי שגם אני אהיה שם. בפסח 1991 הגשמתי  את החלום כשלהקת נוער אותה הדרכתי, השתתפה בליל סדר ציבורי במוסקבה.

מאז אני מבקר אחת לכמה שנים בכיכר האדומה. בשנים האחרונות אני עושה זאת עם קבוצות מטיילים ב"טיולי סיפור ושיר" ותמיד אנחנו שרים שם כשסביבנו נאספים תיירים יפנים, איטלקים אמריקאים וגם אזרחים רוסיים. התחושה שאפשר לשיר בחופשיות במקום רווי העצב והסבל הזה, מרגשת מאד. 

ועכשיו נשמע את להקת הנח"ל.

לא מצאתי סרטון עם הלהקה מבצעת את השיר. אספתי תמונות מנסיעותינו לרוסיה, והוספתי ברקע את הלהקה שרה, "אנחנו ואתם" (לצערי לא כל השיר נכנס).

ומי שרוצה לשמוע את הסיפור בדרך נוספת, יאזין לפינה הרדיופונית שלי בתוכנית "העונג השישי" שמגיש שמעון פרנס בגלי צה"ל. פינה שבה סיפרתי (מאד בקצרה!), את שנכתב ונראה כאן בהרחבה.

אוסיף שאני ממשיך לנסוע לאירופה עם קבוצות מטיילים בעקבות סיפורו של עמנו בזמר, ואשמח שתצטרפו. כתבו אלי מכאן ומבטיח לענות.

הנה סיפור השיר כפי שסיפרתי לפרנס בגל"צ 12.1.2018