אני חוזר הביתה

לפעמים מוצא זמר שיר שמתאים לסיפור חייו, ולפעמים נכתב השיר בשבילו. ממש על פי מידותיו, על פי סיפורו. דורון מזר, אכן רצה הביתה. פשוט מאד. ועל זה השיר.
רגע לפני שנמריא לסיפור, הנה כמה מילים על השיר "ל'איטליאנו", האיטלקים, שממנו נולד השיר שלנו. זמן קצר לפני שנכתבות שורות אלה, ב-22 באוגוסט 2023, נפטר בגיל 80 הכוכב האיטלקי הנודע, טוטו קוטוניו. הוא זה שהביא לעולם את ל'איטליאנו ולמרות ש"אני חוזר הביתה" איננו תרגום, אלא מה שמכונה "גירסה עברית", הרי שהאיטלקי, גם האיש וגם השיר, נמצאים ברקע.

טוטו, הוא סלבטורה קוטוניו, נולד בטוסקנה (1943) וכבר בגיל צעיר גילה חוש מוסיקלי מפותח. תחילה שר יפה, אחר כך ניגן ומהר מאד החל גם לכתוב. בתיכון, כמו שמקובל, הקים להקת נערים ובגיל 19 (לא, הוא לא הלך ללהקה צבאית...) החל להופיע בצורה מסחרית. הצלחותיו הגדולות הראשונות, באו דוקא ככותב, לא כמבצע. זוכרים את הזמר הצרפתי המתקתק ג'ו דסאן? אז "טוטו" הלחין כמה מלהיטיו הגדולים ביותר, למשל "קיץ אינדיאני" (תוכלו להיזכר בו כאן). ב-1976 הוציא אלבום מצליח שסלל לו את הדרך להשתתפות בפסטיבל סן רמו.   

גם המונח הזה, פסטיבל סן רמו, דורש הסבר קצר למאזין הישראלי. בואו נתחיל מהשם. היה נכון יותר לכתוב סנרמו. זה שם של מקום וכך כותבים אותו, Sanremo. אבל לא עכשיו נשנה את זה, ובינתיים נמשיך הלאה. הפסטיבל הזה הוא הרבה יותר מאשר ערב חד פעמי שבו נחשפים כך וכך שירים חדשים. הוא נמשך חמישה ימים, במהלכם יש מופעים רבים, כמה תחרויות וכמה קטגוריות. יש אירוע לזמרים חדשים בלבד, אירוע לזמרים שאינם איטלקים, ויש פרסים שונים, בשנת 2006, למשל, זכתה אחינעם ניני שלנו ב"פרס המבקרים". קוטוניו השתתף בפסטיבל הזה 13 פעמים, וזכה בו בשלל תארים, בין השאר ב-1990 זכה במקום הראשון. אבל ב-1983 מצא עצמו קוטוניו, אחרי שנתיים רצופות ללא השתתפות בפסטיבל. וזה השפיע עליו.

השיר "האיטלקים", "ל'איטליאנו", L'Italiano, הוא בהחלט שיר גאווה איטלקי: "תן לי לשיר, כי אני גאה, אני איטלקי, איטלקי אמיתי... תן לי לשיר, עם גיטרה ביד, תן לי לשיר... בוקר טוב איטליה". עם השיר הזה, ב-1983 חזר קוטוניו לסן רמו. אמנם לא זכה בתואר כלשהו, אבל השיג הצלחה עולמית. הפעם, למרבה הפלא, היתה הצלחתו בשיר ש... לא הוא כתב. הוא היה רק המבצע. יש בלבול גדול בפרסומים השונים אודות כותבי השיר, ניסיתי לעשות סדר, לא הכל מצאתי.

השיר המקורי L'Italiano נכתב על ידי כריסטיאנו מינלונו (Cristiano Minellono) הוא הוצע לכמה מבצעים שדחו אותו (גם קוטוניו!), ואז, לאחר אותן שנתיים ללא הופעה באולם אריסטון המהודר (ביקרנו בו ואפילו שרנו!) החליט קוטוניו לקחת את השיר וההמשך ידוע. אמנם, למרות הפופולריות הרבה של L'Italiano הוא זכה רק במקום החמישי, אך כפי שקורה בפסטיבלים רבים, זה השיר שנקלט בציבור והיה ללהיט גדול ברחבי העולם.

מאז עלה השיר לגדולה, מופיע קוטוניו בכתובים כאחד מיוצריו וכאמור, לא ברור האם לקח חלק כלשהו בכתיבת המילים או אולי דוקא במנגינה... בארץ הוא כתוב תמיד כמלחין השיר, ללא שותפים או סימני שאלה.

כאן בשלב הזה, מצטרפת הגירסה העברית לסיפור, אך לפני סיפורה, הנה עוד משפט אחד על גלגולי השיר המקורי. כדרכם של שירים, אחרי כמה שנים פחתו השמעותיו של L'Italiano, והנה, בשנת 2006 זכתה איטליה במונדיאל. אירוע זה העלה גם את קרנו של השיר, החזיר אותו למוּדעוּת והעניק לו תהילת עולם מחודשת (מה שתרם גם להצלחתו של דורון מזר בארץ. הנה זה מגיע). 

חוזר הביתה
"הצלחתי בצרפת, שרתי, הופעתי, פרסמתי תקליטים - סיפר לי דורון מזר - נערות חיכו לי ביציאה מהופעות, אבל לא הרגשתי בבית". (ראיון איתי 29.8.2023).
כבר כילד בלט דורון מזר בקולו היפה וביכולת הביצוע המרשימה, אבל הוא היה חסר בטחון והענין לחץ אותו מאד. לחוקר הזמר דודי פטימר סיפר: "המורה נהגה לבקש ממני לשיר בכל הזדמנות. התביישתי, לא רציתי לשיר [...] עם הזמן הרגשתי שאם היא מתעקשת שאשיר, כנראה שאני שר בסדר" (מעריב 13.3.2020). אט אט עלה בטחונו, בתיכון הלך ללמוד בבית הספר לאמנויות "תלמה ילין", ובעת הגיוס כבר העז להצטרף ללהקה צבאית. היתה זו להקת פיקוד דרום של שנת 1977-8, במחזור הזה היו דטנר ונתן נתנזון ודורןן מזר לא התבלט בה באף סולו מרשים. ולמרות שלא זכור משם כאחד הכוכבים, החליט ללכת על המוסיקה. עוד כחייל, לקראת השחרור, הופיע בערבים. והנה, בפיאנו בר של מלון דן, שמע אותו מפיק צרפתי שבא לבנות הרכב ישראלי שיופיע בפריז. התוכנית היתה להופיע חודש וחצי, אבל אחריה המשיך לבדו ונשאר שם חמש שנים.

לאחר חמש השנים עליהן אמר, "לא הרגשתי בבית", החליט דורון מזר לחתוך הכל ולחזור. "בדרך, זה היה סוף שנת 1983, בקזינו בשווייץ, שמעתי שיר חדש, חביב הקהל בפסטיבל סן רמו, ל'איטליאנו. והחלטתי שאשיר את השיר הזה בעברית". משם הלך הכי גבוה שיש. בלי בושה מצא את בעלי הזכויות באיטליה, התקשר וביקש. המשיך היישר אל זו שכתבה ארבע שנים קודם לכן את השיר שזכה באירוויזיון, שמרית אור. והיא זו שקשרה את השיר עם מה שעבר על הזמר. מצד אחד כתבה שיר על סיומה של טיסה שגרתית לארץ, ומצד שני, זה שיר המתאר את חזרתו הביתה של דורון מזר.

והוא המשיך עם הכי טובים. פנה לננסי ברנדס שיעבד, ללהקת ברוש שתנגן (היתה בשיאה. בין השאר ניגנה קבוע בתוכנית "זהו זה"), הזמין את בנות סקסטה שילוו ברקע. היה זה הימור גדול, הוצאה גדולה, והצלחה גדולה. השיר עשה אותו לכוכב ענק, עם כל המשמעויות. מצד אחד הופעות, תקשורת, טלויזיה, מצד שני, מוכר לכל אחד ברחוב, ושוב נערות שמחכות בכניסת אמנים אחרי ההופעה.

הנה השיר כפי ששודר בפינת הקליפ בתוכנית "זהו זה" במה שנקרא היום "כאן מוסיקה 11".

אני חוזר הביתה, מטבע לשון
כמו עוד כמה שירים שהכניסו לשפתנו ביטוי חדש ("ואולי לא היו הדברים מעולם", "ציוניוני הדרך", "שלא יגמר לעולם", "שרתי לך ארצי"...), כך נכנס לש]פתנו גם "אני חוזר הביתה". מופיע קבוע בנאומים, כתבות עיתונות, כיתוב בשולי תמונות.

"חוזר הביתה" רעשו הכותרות עם שובו של רונאלדו למנצ'סטר יונייטד (ולא למנצ'סטר סיטי!!!) אוגוסט 2021, "הכדורגל חוזר הביתה" הכריזו העיתונים לקראת משחקה של אנגליה בגמר המונדיאל 2022, ועוד ועוד ועוד, אבל דומה שאחת הפעמים הדרמטיות בהן נעשה שימוש בביטוי היה בעת חזרת צה"ל, אחרי כמעט שני עשורים מהבוץ הלבנוני.  

"אנשים אומרים לי בהופעות - סיפר לי דורון מזר - הבן שלי חזר מלבנון עם השיר הזה, אבל גם כשהבן לא חזר זה נקשר, 'הבן שלי אהב מאד את השיר הזה והוא נהרג', אמר לי אבא אחד. אין סוף תגובות. עצובות ושמחות" (ראיון 29.8.2023).

וקוטוניו ידע?
ולסיום שאלתי את דורון מזר את מה שתמיד מענין אותי בסיפורים כאלה, טוטו קוטוניו ידע? הסכים? שמע אותך? שמעתי את חיוכו של דורון מזר מעבר לקו הטלפון: "יום אחד התקשר אלי יאיר ניצני. הוא עבד אז בהד ארצי והזכויות על השיר היו שלהם. ואמר לי שמהטלויזיה האיטלקית פנו אליו וביקשו להזמין אותי להופיע אצלם. כן, יחד עם טוטו קוטוניו. קיבלתי כרטיס טיסה, מחלקה ראשונה, מלון לשלושה ימים, והופעה בטלויזיה האיטלקית. היה בומבה". ובכן, טוטו קוטוניו לא רק שידע, הוא למד לשיר בעברית "אני חוזר הביתה, אני חוזר אליך", ודורון מזר למד לשיר Un italiano vero "אני איטלקי אמיתי". 

כבר כמעט 40 שנה שהשיר הזה מלווה את דורון מזר ואותנו. "אין הופעה שאני לא מסיים איתו. אוי ואבוי לי" הוא אומר. ומחזק את דבריו שמעון פרנס, בפינה שהגשתי בתוכניתו "העונג השביעי" בגל"צ, "הוא לא יכול לרדת בלי השיר הזה".