מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

בין גבולות

באחת משליחויות הזמר שיצאתי לחבר העמים, בעיר חברובסק אשר בקצה תבל, כמעט הכי רחוק שיש בכלל, על הגבול הרוסי-סיני אל מול חופה של יפן, שמעתי פתאום ממחשב שנכנס למצב של שומר מסך, מנגינה מוכרת. שיר רוסי. וזאת יש לומר, מרבית השירים המזוהים אצלנו כרוסיים, כבר לא מוכרים בחבר העמים, ואלו המוכרים כבר לא אהודים.הם מסמלים עבורם "עולם ישן עדי היסוד נחרימה", או סתם משהו ארכאי. והנה, פתאום, השיר הזה. על מחשב, על שומר מסך. והשיר היה "ביו גבולות".

הסיפור בקיצור

הנה קיצור סיפורו הארוך והמורכב של השיר המקורי, פרושניה סלובנקי שמו. הוא נכתב כהוקרה לנשים הסלובניות (בולגריות ליתר דיוק) המחכות ליקיריהן שיצאו למלחמת הבלקן בתורכים ( 1912-13). גלגולים רבים עבר השיר, הוא תורגם ונדד לברית המועצות, לפולין, אפילו לסרטי הוליווד וכפי שכבר סופר, הוא עדין מזומר ברחבי חבר העמים. (עוד מידע נרחב על השיר, בכתבה מרתקת של דוד אסף במכתבו הרשתי עונג שבת מיום 22.2.12).

קיבוץ מקים מפעל העפלה משלו

נניח רגע לשיר, תיכף נחזור אליו, אספר לכם קודם מה סיפר לי אורי הורביץמכפר גלעדי, על אביו, נחום הורביץ, מותיקי "השומר" (ציטוט מספרי שיר לדרך): "ב- 1920, שמע אבא שיהודים מגיעים מאירופה ונתקעים בביירות בגלל הגבלות הבריטים. הוא יצא עם עוד שניים שלנו, מאיר ספקטור ומוישקה אלכסנדרובסקי לראות מה אפשר לעשות. היו שם כבר שלשת אלפים וחמש מאות יהודים והם החליטו להביא אותם ברגל ולהכנס לארץ באזור כפר גלעדי. זו היתה תחילתה של עליה ב'". במשך עשרים וחמש שנים היו אלה אנשי כפר גלעדי שהפעילו ערוץ העפלה פרטי משלהם ובניגוד לדעת ההסתדרות והמוסדות שלא רצו להתגרות בבריטים, רק לאחר מלחמת העולם אימצה ההנהגה את הנתיב הזה ותמכה בו.

סיפר לי אברהמי לנדסמן, שותפי להנחיית הטיול המזמר: "יהודים היו מגיעים רגלית מארצות ערב, וגם מיותר רחוק, מפרס, מעיראק ומברית המועצות. חלק מהדרך עשו ברכבות, חלק באמצעות משאיות בריטיות שנהגיהן היהודים התחמקו ל'אפטר דיוטי' ציוני, וחלק ברגל. עד אמצע 1944 היו נעזרים במבריחי גבול סוריים. מי כמוהם ידע את דרכי רמת הגולן הנסתרות. עד שיום אחד נאנסה מעפילה על ידי מבריח גבול כזה. בפלמ"ח החליטו שגם עבודה זו צריכה להיעשות על ידי 'אנשינו' וכך הוקמה החוליה". כמו שכתב אלתרמן: "זהו טיב הפלמ"ח הוא איננו משאיר כל מלאכה לשלא משלנו". באיילת השחר הוקדש מבנה לחבורה שהתקבצה מהכשרות הפלמ"ח באזור והתמחתה בהברחת היהודים אל הארץ. המבנה זכה לכינוי "בית החוליה" ועליו מוסיף אברהמי לנדסמן: "הייתי בן שש מה שאני זוכר זה בעיקר ממה שאמא שלי סיפרה לי הרבה יותר מאוחר, אבל כנראה שאהבתי ללכת לראות את חבורת הפלמ"חניקים, בעיקר את דני מס, שנפל כעבור זמן כמפקד שיירת הל"ה. במהלך שנות הארבעים עברו באזור הזה כ- 4500 מעפילים".

חיים חפר

חוזרים לשיר

בוקר אחד, בשנת 1944 בבית החוליה, ניגנה מנדולינה, את אותה המנגינה שאשמע כעבור שנים על שומר המסך בחברובסק. ליד הבחור המנגן ישב הפלמ"חניק, חיים פיינר. עדיין לא מוכר, עדיין לא חפר, ולשמע המנגינה, החל לכתוב את שירו הראשון. יותר מאוחר ישלים אותו. בספרו "חיים חפר מספר ומזמר", הוא כותב שהשיר הזה היה הראשון שהוציא אותו החוצה. הגירסה הראשונה נכתבה כבר ב- 1944, היה בה רק בית אחד וקצין התרבות של הפלמ"ח, ארנן עזריהו המכונה סִינִי, ממש דרש שיהיו עוד בתים וכעבור עשר דקות היו עוד.

אבל השיר יצא למרחב רק כעבור כמה חודשים. אנחנו יודעים בדיוק את התאריך. השיר נחתם על ידי מחברו ב- 12.3.1945. אז מה כל כך מיוחד בתאריך הזה? הנה כך רשם אותו חפר בתחתית שירו:  12345.

במהלך טיולינו המזמרים פגשנו, אברהמי לנדסמן ואנכי, רבים הקשורים בצורה כלשהי להעפלה היבשתית בשער הצפוני. היו לוחמי פלמ"ח שהשתתפו בהברחת הגבול, האלוף זמיר עצר לנו את האוטובוס והראה בהתרגשות היכן שכבה המחלקה בפיקודו שקיבלה את העולים לאחר מעבר הגבול, והיתה גם בחורה אחת, צעירה מהם, שאמרה, "גם אני הייתי כאן". אברהמי אמר לה שזה לא מסתדר לו עם הגיל שלה, והיא ענתה: "הייתי בת שנתיים. על הידיים של אמא".

על העליה הימית שרו המון, על העליה היבשתית, זהו אולי השיר היחיד, ודאי המוכר ביותר.

תוספת שקיבלתי מההיסטוריון מרדכי נאור בצירוף תמונה מעניינת:
השיר זכה באמצע שנות ה-40 להצלחה עצומה בארץ ונדד תוך חודשים ספורים לאירופה, שם היה להמנון "הבריחה", שהרי מילותיו הראשונות אומרות את מה שחשו היהודים ומארגני "הבריחה" וההעפלה שעברו מארץ-לארץ בדרכם לחופי ההעפלה:

בין גבולות, בין הרים, ללא דרך
בלילות חשוכי כוכבים
שיירות של אחים, בלי הרף,
למולדת אנו מלווים.


עד כמה היה השיר בדנ"א של המעפילים אפשר לראות בתמונה המצורפת. יש שם שתי סיסמאות שתלו המעפילים על הספינה "מדינת היהודים" שנלכדה סמוך לחיפה בתחילת אוקטובר 1947. הם לקחו שורה מהשיר: "למך ולזקן - אנו פה חומת מגן" ותלו אותה, אך שימו לב, שהם לא הבינו את המילה מך וכתבו מח...
(תוספת שלי: מך נגזרת משורש מ.כ.ה. ממנה באות המילים, מוכה, וגם מדוכא, ואפילו נמוך)

מעניינת לא פחות היא הסיסמה השנייה המופנית לאנגליה. נזכרות בה מדינות שהיו אויבות מרות ליהודים: יוון, רומא, ספרד, גרמניה, והשם האחרון. באותיות גדולות יותר ועם סימן שאלה: אנגליה?
כלומר, איך לא תבושי אנגליה להצטרף אל הצוררים האלה...

הספינה ''מדינת היהודים''

נדמה לי שכמעט אף אחד לא שם לב לשתי הסיסמאות האלה בתמונה ידועה מאוד - של מעצר אניית המעפילים "מדינת היהודים" בנמל חיפה ע"י הבריטים - לפני גירושם לקפריסין.

ולביצוע - כאן, אילקה רווה:


 

של מידע על המעפילים ליד מטולה