מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

דצמבר. שיר אהוב במיוחד, זוכה להשמעות רבות ולמרות "גילו" המופלג, מקובל על צעירים ומבוגרים. שיר של תל-אביב, שיר של אוירה.

לאורך כל השיר מופיעים ביטויים אמורפיים, כמו "סגריר מתוק חמוץ", "פנסים חיוורי פנים", "הלב רוצה להתעטש" עוצמת תמצות וחדוּת ביטוי. נתן אלתרמן במיטבו. והפעם אלתרמן היותר קליל, למרות שגם לו היו התלבטויות בנושא הזה. הקלילות.

השיר התפרסם ב- 18 בדצמבר 1934. הוא מוצא את אלתרמן, אך בן 24, בעיצומה של סדרת שירים לעירו תל-אביב. uהעיר עוברת אז ,תהפוכות וכך גם אלתרמן.

המון דברים קרו בשנה ההיא, 1934. תל-אביב חגגה ברוב עם חצי יובל, נחנך יריד המזרח, כבל חשמל נמתח מרחוב החשמל אל אזור היריד (מפעל שהונצח ב"שיר הרשת", הוא "הזקן מנהרים"), התארגנה המכביה השניה, האולימפיאדה היהודית שהביאה ניחוחות כלל עולמיים. השימוש בחשמל התרחב, מכוניות פרטיות נכנסו יותר ויותר וכל אלה ריתקו את אלתרמן. הוא נוגע בשינוים האלה בשירים נוספים, בערב עירוני למשל הוא שר על הפנסים האלה ("הפנסים מלבלבים באור ניחוח..."), על המכוניות ("את חיוכה נשא האוטו..."). השינויים האלה הביאו גם רעש, עשן, "את חיוכה נשא האוטו" הוא מקונן ומוסיף: "מה שהיה ולא היה, נדמה כמו ישוב להיות עוד", כך מתגעגע אלתרמן באותו ערב עירוני.

וגם לאלתרמן עצמו היו מעברים בתקופה הזו. הוא עומד לקראת חתונה (שתתקיים בתחילת 1935), כחודש לפני כתיבת השיר, עזב את "בֵיתו" הטבעי, העיתון דבר, ועבר לכתוב בהארץ. את מדורו "סקיצות תל-אביביות" מ-דבר, החליף המדור "רגעים" ב-הארץ. הכיוון היה דומה מאד, הרְגשות, מחשבות, תמונות, התרשמויות והכל מאד, מאד תל-אביבי. זה עוד לא הטור השביעי (שיוולד רק כשיחזור ל-דבר אחרי שמונה שנים), לא הכתיבה הפוליטית או הפובליציסטית, ולא ההעמקה הרוחנית של שירתו הכבדה. הוא אפילו חותם אחרת. ברגעים הוא חותם "אגב", כמו רצה לומר שזה בדרך אגב, שזה לא רציני. אך מצד שני, (כך לדברי מרדכי נאור, בספרו הטור השמיני) כנראה שהמקום שניתן לו בעיתון דבר היה פחוּת ערך לטעמו. דבר נתנו לו מקום במוסף הערב, לא במהדורת הבוקר היוקרתית, ה "רצינית". ויתכן שעל רקע זה עבר להארץ. 

עשרות שירי תל-אביב כתב אלתרמן, רבים מהם מושרים ואהובים, די אם נאמר שלרגל מאה שנות תל-אביב ערכה תחנת גלי צהל רשימה של מאה משירי העיר ו- 14 היו של אלתרמן. ארבעה עשר אחוז.

והלחן
היה, היו שני חברים. משה וילנסקי ונתן אלתרמן. היו להם הרבה עובדות ביוגרפיות משותפות. שניהם נולדו בורשה שניהם בשנת 1910 (בהפרש 4 חודשים). שניהם הגיעו לתל אביב בשנת 1932, וילנסקי כעולה, אלתרמן כ"תושב חוזר" (הוא עלה כבר ב-1925, ב-1929 נסע ללמוד בפריז וב-1932 חזר כאמור ארצה). שירים רבים רבים יצרו ביחד, "מילים אלתרמן, לחן וילנסקי" היה שילוב שחזר פעמים רבות על גבי תקליטים, בתוכניות רדיו ובהצגות תיאטרון. מיד כשיצא "דצמבר" לאור, ניסה וילנסקי, להתמודד עם הלחנתו. ניסה, ולא צלח, והניח את השיר ל-46 שנים.  בשנת 1980 יזמו אנשי גלי צה"ל ערב שירי משוררים. היה זה השלישי במספר באירועי "שירי משוררים" שיזמה התחנה, והוא הוקדש לסיום אירועי שנת ה-70 של תל אביב. עורך האירוע, מולי שפירא, מנהל התוכניות בגלי צה"ל, פנה אל משה וילנסקי שילחין את דצמבר. שאלתי את מולי שפירא, האם ידע שכבר ניסה להלחין את השיר? האם בכוונה "שידך" לו את השיר הזה? איך זה שמכל שירי תל אביב בחר לתת לוילנסקי דוקא את השיר הזה? לא, מולי שפירא לא ידע את הפרט הזה, ובכל זאת יצר את השילוב הזה: אלתרמן, וילנסקי, דצמבר. "זו היתה היוזמה שלי - סיפר לי - גם הבחירה בשיר וגם הבחירה בוילנסקי. הלכתי אליו, הוא שכב בבית חולים, מצבו היה לא טוב, כששמע את בקשתי הזדקף על מיטתו ואמר לי שאפילו אם יצטרך ליווי של רופא, לאירוע הזה הוא יגיע". וכך נולד הלחן וכך נגאל השיר מתרדמתו 46 שנים אחרי שנכתב, 46 שנים אחרי שניסה וילנסקי להלחינו. 

"היה זה חורף קשה במיוחד" סיפר לי חוקר התקופה דר' מרדכי נאור "תל אביב הוצפה בממטרים שלא ידעה כמוהם עד אז וזמן רב אחרי" וכל כך כתב אלתרמן: "דצמבר חודש מקוטר", חודש של קטורת של "ריחות תפוח ומטר" (המילה "קוּטר" ובעקבותיה "קיטוּרים" עוד לא התפתחה במובנה העכשוי...), חודש המעיר "כוחות גנוזים" לאלה שהקיץ החם הרג אותם, "הרוגי התמוזים" בשפתו הציורית של אלתרמן. והוא בסך הכל ילד בן 24. ובאמת "עד מה יפה היא התבל"...

הנה מזי כהן ודפנה ארמוני בערב שירי המשוררים ההוא

 
דצמבר
מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי

ריח ים ורוח סתיו
ומיץ של תפוחי זהב
ומין סגריר מתוק חמוץ
מושך מבית אלי חוץ
ללכת-לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום
ללכת-לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום

אויר שקיעות ניחוח דק
הגשם זה עתה נפסק
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל


הפנסים חיוורי פנים
כחולות עיני העננים
ומשהו מוזר כזה
לוחץ דומם על החזה
לוחץ, קורע ודורש
הלב רוצה להתעטש
לוחץ, קורע ודורש
הלב רוצה להתעטש

אויר שקיעות ניחוח דק...

דצמבר חודש מקוטר
ריחות תפוח ומטר
אתה נותן כוחות גנוזים
להרוגי התמוזים
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל-אביב
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל-אביב

אויר שקיעות ניחוח דק...

נתן אלתרמן