הבלדה על יואל משה סלומון

מדוע לחזור אל השיר הזה - על השיר הזה דיברו וכתבו וצלמו ושידרו המון. ובכל זאת בחרתי להתעסק איתו שוב. ראשית, כי היה לי חשוב לתמצת את שנאמר בהרבה מהמקומות ולהעלות כאן באתר שלי סיפור-רון אודות השיר המצליח והמשמעותי כל כך. שנית, בימים בהם נכתבות שורות אלה, נובמבר 2021, מלאו מאה וחמישים שנה לעלייתו הראשונה לארץ של אחד מגיבורי השיר, ר' זרח ברנט. עד עתה לא ירדתי לעומקו של סיפורו, והשבוע השתתפתי באירוע לכבודו ולמדתי עליו ואני רוצה לשתף גם את זאת. ושלישית, הבלדה מהווה דוגמא יוצאת דופן למשמעות השיר ברישום ההיסטוריה. כי השיר הזה לקח חלק משמעותי ביותר ברישום ההיסטוריה. על כל אלה בהמשך.

בעריכת הדברים נעזרתי בכמה מקורות שיוזכרו כאן בתמצות, עידן כהן בבלוג עושים היסטוריה, אלי אשד בבלוג מולטי יקום, ערך על שם השיר בויקיפדיה, וכן הערכים על יואל משה סלומון ועל זרח ברנט וערכים נוספים. שיחות וראיונות לאורך השנים עם יורם וטהרלב.

נצא לדרך!

בעזרת השם - את שמו של השיר שבו אנו עוסקים הפעם, כמעט ולא אומרים או כותבים במלואו. תמיד מקצרים. אפשר להבין, יש בו שבע מילים: "הבלדה על יואל משה סלומון ושלושת רעיו" (מצאתי רק שיר אחד ארוך יותר ובו שמונה מילים: "נאום תשובה לרב חובלים איטלקי אחר ליל הורדה"). 

איך שיר נולד - הנה מה שאמר יורם טהרלב בראיון לירון לונדון על כתיבת השיר (מופיע בספר שירי טהרלב "לאוהבים את האביב" הוצאת משרד הבטחון, 1981, עמ' 10): "את יואל משה סלומון כתבתי אחרי כמעט שלוש שנים שהתהלכתי עם הסיפור הזה בבטן וחיפשתי לו צורה. באותה תקופה קראתי את זכרונות ארץ ישראל של יערי, וכמה ספרי מסעות קדומים והסיפור הזה הקסים אותי. ריגש אותי. לבסוף כתבתי אותו בצורה של אגדה, בה שילבתי למעשה שני סיפורים שונים, אחד על הסיור לקראת קניית אדמות פתח תקוה, בחברת ד"ר מזרקי, והשני על ישיבתו של סלומון לבדו בכפר הערבי". אל הויכוח נגיע בהקדם, אך כבר כאן אטפשר לומר שטהרלב עצמו אומר שהשיר הוא אגדה וצירוף סיפורים ולכל מי שכועס שהשיר שאינו תואם את ההיסטוריה, יכול המחבר לומר, הרי בעצמי אמרתי לכם זאת.
ועם זאת, מקפיד טהרלב לומר (בפרסומים שונים וגם בראיון איתי) שהדמויות הן הדמויות הנכונות, הזמן והמקום הם הזמן והמקום, וזכותו של סלומון להיות הדמות המובילה בסיפור (ובשיר).

והמנגינה? - לאחר כשלוש שנים של עיסוק בסיפור, העלה אותו טהרלב על הכתב. השנה היתה 1968. רצה המחבר שכמו מאות משיריו, יזכה גם שיר זה להילחן ולהזדמר. השלב הזה שלכותבים רבים הוא הוא הקשה מכל, עבר מהר ופשוט אצל יורם טהרלב. הנה מה שסיפר לי על הלחנת השיר: "טלפנתי לאריק איינשטיין ואמרתי לו, הוא ביקש שאבוא למשרד שבו ישב באבן גבירול. באתי ומסרתי לו ביד. הוא קרא ואמר שיעביר להלחנה". זהו. הרי זה כה פשוט. ולמי יתן אריק אינשטיין את המילים להלחנה? השנה היתה 1970, תקופת הפריחה בעבודה שלו עם שלום חנוך, והוא אכן הלחין את השיר שמיד עורר ענין וזכה להצלחה.

עוד באותה השנה, 1970, הוקלטה הבלדה, צולם על פיה סרטון, היא שולבה בתוכנית הטלויזיה "לול", ועלתה על התקליט "שבלול". כעבור 3 שנים, בשנת 1973 עובד השיר מחדש ובוצע עם להקת הצ'רצ'ילים בתקליטו של אריק אינשטיין "ארץ ישראל הישנה והטובה". מרבית שירי התקליט הזה אכן, ישנים (וטובים), "לילה לילה", "יצאנו אט", "דודו", והשיר הזה שונה מהם בכך שהיה חדש לגמרי כשיצא התקליט.

את עטיפת התקליט עיצב האמן דוד טרטקובר, וגם היא, מכל שירי התקליט, מתייחסת מאד דוקא לרוח הבלדה הזו.
הנה השיר בתוכנית הטלויזיה "שבלול"

הויכוחים
לאורך השנים מתקיים פולמוס גדול סביב השיר. מסתבר שאין הסכמה היסטורית על אירועי הקמתה של פתח תקוה. בנוסף, מתנהל ויכוח על השאלה האם שיר הוא מסמך שחייב לעמוד במבחן האמת ההיסטורית. 

המקור לסיפור - בספר "זכרונות ארץ ישראל" (הוצאת המחלקה לעניני הנוער של ההסתדרות הציונית 1947) שהזכיר יורם טהרלב בראיון לירון לונדון, מופיע האירוע כפי שכתב אותו טוביה סלומון. 

טוביה איננו היסטוריון, הוא בנו של גיבור השיר, יואל משה סלומון. הבן סיפר שזה מה ששמע מאביו, ואביו (כך על פי בני המשפחות האחרות וגם כמה היסטוריונים) הגדיל את מעשיו שלו על פני מעשי האחרים, ואף העלים כמה דמויות. 

אבל הויכוחים החלו כבר בשנת היובל לפתח תקוה 1929, אז יצא "ספר היובל" שהצית את הפולמוס. מציין עידן כהן (בבלוג עושים היסטוריה)"צאצאי משפחות גוטמן, ברנט, שטמפפר וראב-בן-עזר חשו שטוביה סלומון משכתב את ההיסטוריה על מנת להאדיר את שם אביו". הויכוח היה כל כך חשוב שעלתה הצעה לגנוז את הספר. הוקמה  ועדת בוררות שקיבלה החלטה להוציא לספר כרך שני, ובו נושאים שהעלו בני המשפחות שהודרו מההיסטוריה.

לקחת חלק ברישום ההיסטוריה
בתחילת הדברים, כאן למעלה, אמרתי שאחת הסיבות שהביאוני לעסוק בשיר שכל כך רבים סיפרו לפני את סיפורו, היא שהשיר "לקח חלק ברישום ההיסטוריה". מ'זתומרת? חברות וחברים, עם יד על הלב, מי מאתנו מכיר את סיפורו של ראובן לרר? (רמז, ממייסדי נס ציונה), או משה דוד שוב? (רמז, ממייסדי ראש פינה), או קרל נטר? (רמז, מייסד מקוה ישראל) ואפשר להמשיך את הרשימה עוד ועוד, אז שוב, עם יד על הלב, מה שהביא למודעות את המידע ואת חמשת הרוכבים הוא השיר!!! אז נכון שנעלמו ממנו כמה שחלקם היה חשוב, ונכון שחלקם של כמה הונמך לעומת אחד שהוגבה, ונכון שבשיר מצורפים שני סיפורים ויש החושבים אותם בטעות לאחד, ועוד ועוד ועוד, אבל הצלחת השיר הכל כך גדולה, היא שהנציחה את השמות המופיעים בו, היא שהביאה למודעות את הסיפור שהיה חלק מהקמת המושבה.

כי זה כוחם של שירים. לא מתאפק ומביא עוד כמה דוגמאות שכאלה מההיסטוריה השירית שלנו. מה ההבדל בין חביבה רייק לחנה סנש? מה ההבדל בין תוליק, הוא תובל גבירצמן, לשאר נופלי חדרה? מדוע דוקא על שמו קיימת כיכר בעיר? מדוע מכ"ח חללי קרב נבי יושע מוכר בעיקר דודו צ'רקסקי? התשובה היא אחת. השירים שנכתבו על ידם או אודותם. (המקרה של דודו צ'רקסקי מובהק אף יותר שכן השיר נכתב עוד לפני שנפל ובכלל לא עליו).

עוד כמה סרטונים
בשנת 2013 הפיקה הטלויזיה החינוכית סדרת תוכניות בשם "סיפורו של שיר". התוכנית הראשונה יוחדה לשיר הזה והוזמנתי על ידי התחקירן, דרור אמסטר,  להשתתף בה. יחד עם יורם טהרלב צעדנו בכיכר המייסדים בפתח תקוה ושוחחנו על השיר, בהזדמנות זו, גם הסביר יורם טהרלב מדוע נתן לסלומון את התפקיד המרכזי בשיר. 

במאמר מוסגר - ממש באותם ימים שהופק הסרט לחינוכית, עבדתי עם צלם האויר דובי טל על ספרנו, "בשביל השירים". לצורך איסוף כספים להוצאת הספר ערכתי קטע מהסרט של החינוכית. הנה הסרטון. (אפשר להתעלם מהבקשה המופיעה בסופו, לקחת חלק במימון ההוצאה לאור. ועם זאת, ניתן כמובן לראות את הספר ואף לרכוש אותו ):

 בשנת 2015 כשיצא לאור הספר "בשביל השירים" ערכנו מסיבת השקה. כשהגענו לפרק בו שביל ישראל עובר ליד פתח תקוה, הוזמן לבמה יורם טהרלב. הוא שיתף אותנו בהומור האופייני לו, בהתנגדויות שזכה להן שירו, וקרא מקאמה שכתב בשנת 2008 לרגל 130 שנים ליסוד פתח תקוה. במקאמה דמיין מה היה קורה לו יצאו החמישה לדרך בשנית, אבל היום. "שוב להתחיל את המדינה, טיפה יותר מוצלח".

150 שנים לעלייתו הראשונה של זרח ברנט
אז כמובן שלצד יואל משה סלומון היו עוד. אחת הדמויות שלמדתי אודותיה באחרונה הוא ר' זרח ברנט. בנובמבר 2021 ציינה המשפחה מאה וחמישים לעלייתו הראשונה ארצה. המועצה לשימור אתרים ארגנה סיורים בעקבות פועלו של ברנט בשכונת נווה שלום, שהוא היה מייסדה. בהדרכת יוסי גולדנברג ראינו את בתי השכונה, את בית הכנסת ושמענו את הסיפורים המרתקים על פועלו של ברנט. האיש היה שילוב של אדם דתי מאד, ("בלשון ימינו - אמר יוסי גולדנברדג - היינו מגדירים אותו כחרדי"), איש עסקים, תעשיין מצליח, ונדבן פילנטרופ כמעט כפייתי. וזה קשור לכותרת המוזרה "עלייתו הראשונה". מה שקרה זה, שברנט היה תורם לישובים ולאנשים, לפעמים מלווה, ולא מקבל כספו בחזרה, עד שנגמר כל כספו. בשלב זה היה חוזר למקום מושבו בלונדון, עושה בקלות רבה כסף גדול, או "הון חשוב", בשפתו, חוזר לארץ ושוב משקיע תורם ומלווה עד ש... הכל נגמר. ואז שוב, יוצא ללונדון ושוב מתעשר וחוזר חלילה. כמה? חמש עשרה פעמים! לכן הביטוי הזה "עלייתו הראשונה של ברנט".

בפינתי בתוכנית "העונג השביעי" של שמעון פרנס בגל"צ ששודרה בסמוך לאירוע לכבוד ברנט, סיפרתי עליו ועל הסיור בעקבותיו וכמובן על השיר, שבו, למרות שהוא משחק תפקיד משני, בזכותו,ידוע שמו ברבים.