ההר הירוק ותיבת הזמרה שבקובנה
בדיוק מעורר פליאה, 75 שנים (פחות 4 ימים) לאחר שפרסמה לאה גולדברג את שירה, "ההר הירוק", (המוכר גם בשם "תיבת הזמרה"), הגענו ממש אל הסמטה הנזכרת בו. היא נמצאת בעיר קובנה שבליטא, ברחוב קסטוצ'יו, מספר 16A. לכאן הגיעה לאה גולדברג בגיל 7 לערך, לאחר נדודי ההישרדות של משפחתה, טלטלות שכללו עינויי גוף ונפש ששברו את רוחו של אב המשפחה. (בתמונה, גולדברג בנערותה בבית המדובר). מכאן יצאה ללמוד, לכאן חזרה ולבסוף, בשנת 1934, מכאן עלתה לישראל. הארץ, העיר והסמטה ילוו אותה ואת שירתה עד יומה האחרון.
כתיבתה של לאה גולדברג היא מאד אוטוביוגרפית. שיריה, סיפוריה וכמובן יומניה ומכתביה, הרבו לתאר את המקומות בהם עברה, את האנשים והמאורעות שחוותה. רבים כתבו על הקשר בין יצירתה לחייה, הנה מה שכתבה באתר "הארץ", רוחמה אלבג, חוקרת ספרות, מרצה ומדריכת טיולי ספרות במזרח אירופה: "תקופה זו מתועדת ביצירתה וביומניה בפירוט רב של הרחוב, החצר, המבואה ופנים הבית... באמצעות השירים ותיאורי הרקע... אפשר לזהות את סביבת מגוריה". כך גם השיר הזה.
בתמונה מעלה: לאה גולדברג (וגם אני), על אותן המדרגות בכניסה לגימנסיה היהודית בקובנה, בהפרש 90 שנה לערך.
"ההר הירוק" הוא השני במחזור "לאחת הערים" שנכלל בקובץ "מביתי הישן". הפרסום הראשון היה בשבועון "משמר לילדים" ב- 16 ביולי 1940, והנה, ב- 12 ביולי, 2015, פקדנו אנו את הבית. היה זה במסגרת טיול אל מקורות הזמר העברי בבלארוס וליטא. לאחר שראינו את בית המדרש עליו כתב ביאליק את "המתמיד", את הגיטו והיער שהונצחו על ידיהירש גליק ב"שיר הפרטיזנים", את הגבעה עליה ישב אברהם מאפו כשכתב את "אהבת ציון", היה זה טבעי לבקר בסמטה שבשיר. לפתע היינו גם אנו חלק מהשיר. עובר האורח הנזכר בו, זה אנחנו.
בחרתי הפעם להביא את השיר דרך עדשות המצלמות שלנו.
ההר הירוק
מילים: לאה גולדברג
לחן: סשה ארגוב
איך עירנו בכתה ושרה
עובר אורח עמוד, הבט
מה לאה בטפסה ההרה
הסמטה שזקנה ללא עת
בתמונה מעלה: "בטפסה ההרה" - זהו מבט מרהיב על קובנה, מן ההר הגבוה ביותר בעיר. כאן ישב אברהם מאפו, על העיר הזו הסתכל, וכתב את "אהבת ציון". במרכז התמונה, מדריכת הטיול, תחיה תמרי.
בתמונה מעלה: והנה, תחיה מספרת לנו על מאפו, שלט הרחוב שמעל ראשה מראה כי שמו נשמר עד היום.
מקומטת, דלה, צונחת
ובכל זאת פניה יפים
כעדת חיוכים פורחת
סנוניות תחת גג רעפים
בכיכר המרכזית בקובנה, נמצאנו לפתע תחת פסל סביבתי מקורי ויפהפה. אופניים מרחפות באויר כ"סנוניות תחת גג רעפים". למטה, אילנה, מדריכתנו המקומית.
ווילון מגוהץ לתפארת
וזמזום מכונת התפירה
עוד ענוג חוורונך, התופרת
מן השיר של תיבת הזמרה
אכן, גם בבתים הישנים, גם באלו המטים לנפול, היה תמיד וילון יפה, בדרך כלל רקמה עדינה מחוט דק. האישה שבתמונה הזו אמרה לנו בגילוי לב, שבבית בו היא גרה, חיו פעם יהודים. בנוסף, התלוננה, שהשאירו לה בית במצב מאד לא טוב, השירותים היו בחוץ, ממש קשה היה להסתדר אחריהם...
עוד כאז מסגרתך מרובעת
עוד כאז אפורה שמלתך
וכאז חלומך, הטבעת
וחתן נעורים עד בלותך
ממש מתוך השיר צנחה הנה, בשמלה אפורה, מוכרת שמשיות תחרה יפהפיות ועוד חוטי רקמה, כמו שהיו נותנים פעם כנדודניה.
זאת היא כל הסמטה, עובר אורח
זאת היא כל חמדתה הצרה
אהבנה אתה, עובר אורח
בפזמון של תיבת הזמרה
כאן בתמונה, אחד המעמדים שריגש אותי ביותר בטיול. נגה אשד, "זמרת הבית" של אתר "זמרשת" הידוע (כן, כן, לחצו על הקישורים ובקרו באתרים של נגה ושל זמרשת), שהצטרפה לטיול, שרה איתי, ברחוב הנזכר בשיר, את השיר עליו נכתב. זהו, זהו, רחוב קסטוצ'יו, ברקע מאחורינו ניתן לראות את מספר הבית. אכן, 16A.זה הבית. כאן גדלה לאה הילדה, כאן שיחקה, כאן החלה לכתוב את היומנים, כאן חלמה על ישראל וכאן כתבה את חרוזיה הראשונים.
השיר "ההר הירוק" נכתב חמש שנים אחרי שעזבה לאה גולדברג את הסימטה ועלתה לישראל. רוחמה אלבג כותבת על שירי הקובץ "מביתי הישן": "שירי החרטה והפיוס. שירים שנכתבו במשבר אישי שליווה את המשוררת... הידיעות שזרמו מסוף שנות הארבעים, על הגטאות, רצח יהודים ורדיפתם והחשש ליקיריה בקובנה, כל אלה חברו לנפשה השברירית של מי שחשה שעולם ילדותה עתיד להימחק ובכך כמו יחיש את כיליונה שלה".
מאין השם "ההר הירוק"?
במהלך התחקיר הגעתי לגילוי מרגש שטעון עדיין אישוש מסודר: "ההר הירוק" בתרגום לרוסית, אולי גם לליטאית, הוא "ז'ילוניה גארה". וזהו ככל הנראה, עד כמה שזה נשמע מזעזע, שמו של המוסד שבו אושפז אביה של לאה גולדברג, לאחר התמוטטות העצבים שעבר. וזה מעלה משמעויות חדשות לגמרי לשיר שגם כך, טעון הוא...
על הלחנת "ההר הירוק"
השיר "ההר הירוק" הולחן על ידי סשה ארגוב לערב "נסיעה מדומה" משירי לאה גולדברג, , שעלה בשנת 1970 בהפקתו של אמנון ברנזון. המופע עלה אחרי שתי הצלחות דרמטיות של מופעים בסגנון דומה, ולא התעלה לרמת הצלחתם. היו אלה "איש חסיד היה" (1968) ו"הלוך הלכה החבריא" (1969) ששברו כל שיא אפשרי. הן סללו את הדרך לסדרה גדולה של חבורות "אד-הוק", שנאספו למטרה מסוימת, להבדיל מלהקות זמר או תיאטראות הפועלים לזמן ארוך. ולמרות שהיה קשה להתחרות בהצלחה המסחרית, הניב הערב כמה שירים נפלאים שהצליחו ביותר. בנוסף ל"הר הירוק", היה זה "נחל שלי" שהרטיט לבבות ומושר עד היום, ולצידם, שורה של לחנים חדשים לשירים שכבר הושרו: "שיר ההפלגה", "משירי ארץ אהבתי", ו"האמנם".
הנה כאן גירסה מושרת ראשונה מתוך המופע "נסיעה מדומה". סולן לוליק, ברקע קולותיהם של אופירה גלוסקא, אמנון ברנזון ותמי ספיבק. לצערי הקלטה בלבד, ללא תמונה.
וכאן, ביצוע מאוחר יותר, רגיש מאד מאד, של שלמה יידוב, מי ששר רבים משיריה של לאה גולדברג. שאת חלקם גם הלחין.
תוספת למיטיבי זמר
משתמה ההתרגשות למשמע "ההר הירוק" ביקשה נגה אשד לשיר עוד שיר. היה זה שיר שבקושי זכרתי, ופתאום התעורר והתגלה גם הוא כמתאים במאד מאד למעמד. "ציפורים נדות", שיר נוסף שכתבה לאה גולדברג על קובנה ועל המלחמה האיומה בעיר היפה הזו.
הנה המילים ולאחריהן, הקלטת צוות הווי של הנח"ל.
-: נגה, מאיפה את מכירה את השיר הזה?
-: "שר את זה צוות הווי של הנח"ל של שנת 1969.
-: נו... אז מה?
-: אני השתתפתי בצוות הזה. אנחנו היינו הראשונים לשיר את השיר.
-: וואו...
הנה זה בא:
ציפורים נדות
מילים לאה גולדברג
לחן: נטע אלוני
על רכס הר נחים צללים
ורוח קל נשא
והשחקים מצלצלים
מציפורי מסע
הגביהו טוס הציפורים
ועוד הדרך רב
מעל להריסות ערים
מעל לשדות הקרב
גועש מלמטה העולם
מולדת חרבה
כיצד ישובו אל ביתם
עם האביב הבא
הגביהו טוס הציפורים...
העוד אותו היער חי
והאילן עליו
טרחו בקיץ עד בלי די
לקן וגוזליו
הגביהו טוס הציפורים...
וכמו גצים מן השריפה
אשר עלו ביעף
טסות בתכלת השקופה
הציפורים בסתיו
הגביהו טוס הציפורים...
והנה צוות ההווי של הנח"ל בביצוע השיר. הסולן, פיני כהן (אח של יזהר כהן), עיבוד קולי צביקה ארבל, עיבוד כלי בני נגרי. בקולות המלווים גם נגה אשד.
