הודי חמודי - מפגש על כיסא גלגלים

יש לנו הרבה מאד שירים על חיילים שנפלו, אך יש גם כאלה שנכתבו עליהם לפני שהלכו מאתנו. כזה הוא השיר למה? או בשמו העממי הודי חמודי.

הסיפור של הודי חמודי מתחיל באסתר גמליאלית-יוסיפון. "היא חלפה בשמי הזמר העברי ככוכב שביט, והותירה אחריה שובל נאה של שירים, מהידועים ביותר של סוף שנות השלושים ושנות הארבעים". כך הספיד אותה אתר זמרשת ביום פטירתה, 17.10.2012. (התמונה משמאל אף היא מאתר זמרשת, מאוסף המשפחה).
על אסתר גמליאלית ניתן לקרוא רבות במרשתת. הגדיל עשות אתר זמרשת שהביא מידע רב שקיבל מבני משפחתה ובו סיפור חייה תמונות רבות והקלטות.

פעמים רבות עברתי ליד בית משפחת יוסיפון ברמת ישי וידעתי ששם על הגבעה חיה האגדה, שוחחנו כמה פעמים בטלפון ויום אחד קבענו ובאתי לראיין אותה פנים אל פנים. היא היתה בת 85 וישבה על כיסא גלגלים. לאורך השיחה ניכרו בה הגעגועים העזים לעולם הזמר ולבמה. היא זכרה כל פרט בקריירה המפוארת והקצרה, זכרה את הצלחותיה ואת העתיד שניבאו לה, ולא הסתירה את אכזבתה מעזיבת הבמה בגיל צעיר ומהקושי לראות בהצלחת הזמרות האחרות שהחלו דרכן יחד איתה, והמריאו גבוה, גבוה. בעיקר כמובן שושנה דמארי.

סיפור אחד מאותה הפגישה הפתיע אותי במיוחד.
"הופעתי בפני חיילים בבית חולים העמק, זה היה במלחמת ששת הימים, כמו שעשיתי בכל המלחמות. נכנסתי לאחד החדרים, שרתי את כל השירים הגדולים שלי, הטנדר, לא אורחת גמלים, בכרם תימן, וגם את הודי חמודי. ואז לפתע נכנס בדלת מאחורי פצוע על כיסא גלגלים. הוא שאל מי אני, הסתובבתי ושאלתי אותו מי אתה? והוא ענה להפתעתי, אני הודי חמודי...".

מי היה הודי חמודי? מה קרה שהביאו לבית החולים? ואיך נסגר מעגל עם מותה של אסתר גמליאלית?

אהוד דפנא נולד ב- 3.3.1939 ברעננה, מגיל צעיר התחנך בקיבוץ מעוז חיים "הרחק שם בעמק בית שאן" כדבר השיר, ונקשר למקום. את השיר, ששמו ה"רשמי" הוא למה, כתב סבו,משה דפנא, כשהיה אהוד בן שלוש.  דפנא היה איש ציבור, מחנך ומשורר, הוא כתב על נכדו כפי שכתב על רבים מבני המשפחה. בשיר קרא לנכדו כפי שכונה על ידי כולם, הודי (ולא אודי, כמו שרבים טועים). ידידו המוסיקאי נחום נרדי הלחין את השיר ומסרו לזמרת טיפוחיו דאז, אסתר גמליאלית.

בילדותו לא אהב הודי את השיר. פעם, במלחמת השחרור, שרו אותו לילדים במקלט, בכעסו רץ החוצה ממש אל תוך מטר פגזים שבדיוק ניתך על הקיבוץ. היה זה ראשון בסדרת מטחים שיקדמו את פניו של הודי, ובסוף גם יסיימו את חייו בטרם עת.

אהוד דפנא התגייס לשריון, ובמלחמת ששת הימים, והוא כבר קצין במילואים, פיקד על מחלקת סיור, ליד ג'נין נפצע בפניו ובכף רגלו. כאן כמסופר, פגש אותו שוב השיר, הפעם נראה שהתגאה בו מאד. בהיותו מאושפז בבית החולים העמק בעפולה, שמע מן החדר הסמוך את השיר אודותיו ובא לראות מי היא השרה. גם הוא הופתע לשמוע את שמה של הזמרת המפורסמת שהכיר רק מן הסיפורים ושהתרחקה בינתיים מאור הזרקורים.

אהוד דפנא חזר לקיבוצו ועבד בבקר ועם הסוסים. למרות שהוכר כנכה, חזר לשרת במילואים וב- 1970 אף התגייס לשירות קבע. הצטיין לכל אורך הדרך וזכה לעיטורים ושבחים. באוגוסט 1973 השתחרר, וכעבור חודשיים, מיד לאחר ששמע ברדיו על פרוץ מלחמת יום הכיפורים, עלה לרמת הגולן. הוא אירגן פלוגה מטנקים וצוותים שנאספו מיחידות שנשחקו בקרבות והשתתף בקרבות הבלימה ובניסיונות לכבוש את תל שמס. באחד הקרבות מול חיל רגלים ושריון סורי נפגע דפנא מפגז נ"ט ונהרג. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ן והוענק לו עיטור העוז. 

אהוד דפנא נפל ב-15באוקטובר 1973, אסתר גמליאלית-יוסיפון נפטרה ב- 17 באוקטובר, 39 שנים ויומיים אחריו.

הנה סרטון המתאר בקצרה את שסופר כאן:

*      *      *

באתרי המרשתת נמצאים ביצועים רבים של השיר, הנה הקלטה לא רשמית של אסתר גמליאלית, שהיא עצמה פרסמה במספר מוגבל של עותקים. יש הרבה רעשים, אבל האוטנטיקה, האוטנטיקה...

ואיך אפשר בלי הביצוע המיתולוגי של אסתר עפרים:

וכאן, סרטון מצויר של האנימטור אורי נאור.

בשנות השבעים והשמונים פעל בגליל העליון הרכב קולי מקורי למדי ששמו "צבע את הגליל". משחק מילים על "אצבע הגליל" כמובן. גילוי נאות, בערוב ימיו שרתי בהרכב גם אני. המעבד של הלהקה ומנהלה המוסיקלי היה איציק גבעוני אז מקיבוץ דן, לימים שר באנסמבל קורל והרכבים קוליים נוספים. הקלטות מעטות שרדו מהימים ההם, ועם השנים הומרו למדיה דיגיטלית המאפשרת לנו לשמוע את שירי הלהקה, גם אם לא ברמה הטכנית העליונה.

אחד השירים ששרה הלהקה היה עיבוד מקורי ואפילו חמודי ל-הודי חמודי. משהו שכמוהו אף אחד לא עשה, הודי חמודי בסגנון ג'אזי, Swingy Hoody. הנה השיר כאן בהקלטה מהופעה חיה, (וסליחה על איכות ההקלטה).