מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

הליכה לקיסריה

שודר בפינה "איך שיר נולד" בתוכנית "העונג השישי" של שמעון פרנס בגל"צ 27.10.2017 - ההקלטה מתכנית זו, לא נשמרה

השיר שאני מבקש לספר עליו היום כמעט ונשמט לנו מההיסטוריה, אבל הדבר המפתיע הוא, שהשיר ניצל בזכות שיר אחר שגם הוא עצמו כמעט ונשמט לנו מההיסטוריה. שני השירים נקשרים לשני תאריכים שבאים אלינו בצמידות ממש בימים אלה. ב-26 באוקטובר לפני 40 שנה נפטר המלחין המופלא, דוד זהבי. בשבעה בנובמבר, לפני 73 שנים, הוצאה להורג חנה סנש. סיפורנו ייסוב על שני השירים עליהם חתומים שני היוצרים, אשרי הגפרור, והליכה לקיסריה אותו נשמע היום.

אז מה זאת אומרת שהאחד כמעט נעלם וניצל בזכות השני שגם הוא כמעט ונעלם? הנה הסיפור.

על חנה סנש כולנו שמענו, נספר בקצרצרה שנולדה בבודפשט, בגיל 18 עלתה לארץ, הצטרפה לקיבוץ שדות ים ובזמן מלחמת העולם השניה, התנדבה לצבא הבריטי על מנת לחזור לארצה ולעירה, לחבור לקהילה היהודית ולהעביר ידיעות לבריטים. התגייסה ב-1943, עברה אימונים במצרים, ובמרץ 1944 צנחה ביגוסלביה לקראת הברחת הגבול להונגריה.

כשהגיע מועד היציאה, נפרדה מהצנחן ראובן דפני ובעודם מתחבקים, כך סיפר, נתנה לו פתק ואמרה: "אם לא אשוב, תביא את זה לחברים בשדות ים". דפני שם את הפתק בכיס ושכח ממנו. כעבור שלוש שעות, בערך בשש וחצי בבוקר, חזרו הפרטיזנים שליוו אותה אל הגבול, וסיפרו שהכל בסדר. ואז נזכר בפתק. פתח, הסתכל ו...כעס. בפתק היו ארבע שורות, שהחלו במילים... "אשרי הגפרור". "זה נורא הרגיז אותי, סיפר, פה מתח כזה והיא כותבת לי שירים. לקחתי את זה וזרקתי".

שמעון, השיר למעשה הושמד. נזרק לקוצים. ואז קרה הנס, כעבור זמן מה, איזה קול  בפנים אמר לדפני, "בכל זאת הסיכוי שהיא לא תחזור הוא סיכוי די... טוב, והיא ביקשה ", והוא חזר לשדה הקוצים. שעה חיפש ומצא את הפתק.

מכאן יש כמה גירסאות למסעו של השיר עד אלינו. ממה שאספתי לאורך כמה שנים, כולל שיחות עם חברי שדות ים, עם בני משפחות והרבה ספרות, כשהגיע תורו של דפני לעבור את הגבול, הוא עשה זאת בצניחה נוספת. את הפתק מסר לטייס הבריטי שהטיס אותו. משם בדרך לא ברורה התגלגל הפתק לארץ ובסוף נדודים נחת בתא הדואר של גיורא סנש, אחיה של חנה בקיבוץ מעגן. בנו איתן סיפר לי על כך.

חנה סנש נתפסה זמן קצר לאחר שעברה את הגבול, נאסרה, עונתה קשות, והוצאה להורג ב- 7 בנובמבר 1944 והיא בת 23 שנים.

הפתק עבר מאיתן סנש לטבנקין וממנו אל הסופר ההיסטוריון משה ברסלבסקי, שמונה על ידי הקיבוץ המאוחד לכתוב חוברת לזכר חנה סנש. "מי שכתבה שיר כזה בטוח כתבה עוד שירים", אמר ונסע לשדות ים לחפש, אבל שם לא הבינו על מה הוא מדבר. מעולם לא קראו שיר של חנה. ברסלבסקי לא וויתר, אגב, גם אני לא ויתרתי ומצאתי את בני, שעבד במכבסה ונזכר שחנה ביקשה שישמור לה על שתי מזוודות. הוא לקח את ברסלבסקי למכבסה ולהפתעת הכל, נמצא שם אוצר יצירתה אותו אנחנו מכירים עד היום. שם גם נמצא השיר "הליכה לקיסריה".

ברסלבסקי היה חבר קיבוץ נען מסר את שני השירים לחבר קיבוצו, דוד זהבי וזה, הלחין את שניהם בהפרש של יום זה מזה. בפרץ יצירה אחד, ללא מחיקה, ובדמעות.

הערות שלא נאמרו:

ב-1945, התפרסם נוסח ראשון בבטאון "ים".

בסוף נובמבר 45 הושר בנען בערב שבת לזכר חנה סנש

לפני יציאתה שלחה את השיר לחברה מקיבוץ חצור.

ב-1946 יצא ספר הזיכרון 15 מהדורות.