זוהי יפו

תוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" היתה בשנות השישים והשבעים ואפילו ה-80, מה שהיום "כוכב נולד". היו אלה תוכניות רדיו לגילוי כשרונות זמר חדשים, הן הוקלטו במופע עם קהל, בדרך כלל בבית המורה בתל-אביב, והן זכו להאזנות שיא. ברשימת הכוכבים שהתגלו בתוכניות אלה אפשר למצוא את גלי עטרי, עפרה חזה, חוה אלברשטיין, דורית ראובני, ירדנה ארזי, מתי כספי, שולי נתן ועוד רבות ורבים. סיפורנו מתחיל בתגלית נוספת, אבי טולדאנו.

זה היה בשנת 1966, רק שנה לאחר עלייתו של הזמר לארץ, והוא בן 18 בלבד. הופעתו היתה כל כך מרשימה ששני שירים שנולדו בעקבותיה, הותאמו לקולו והופעתו. שניהם במקרה (או שלא), למילותיו של הפזמונאי המבריק ביותר באותה התקופה, יוסי גמזו. את כתיבת השיר הראשון יזם האבא של הלהקות הצבאיות באותה התקופה, שהיה גם קצין החינוך של השריון, שאול ביבר. הוא שמע, התלהב והעניק לאבי טולדאנו את השיר, "שלא לאהוב אותך איך אפשר", את השיר השני, כתב משה וילנסקי שאף הוא שמע והתלהב ויעד לאבי טולדאנו את מה שיהיה בקרוב "זוהי יפו". השיר הוזמן לסרט תיירותי על יפו. את הלחן נתן וילנסקי ליוסי גמזו שכתב את המילים ואלה בוצעו מפי הכוכב הצעיר.

הביצוע הראשון של "זוהי יפו", זה המופיע בסרט, הוקלט וצולם כשטולדאנו עוד לא שולט בעברית. מה עשו? את הסיפור הזה שמעתי גם מיוסי גמזו, וגם מאבי טולדאנו. גמזו כתב לו את המילים ב...אותיות לטיניות

הנה השיר באותו סרט תיירותי. הבמאי, ברוך דינר. הוא לקוח מתוכניתו המיתולוגית של אהוד מנור, "עד פופ", אליה הזמין את אבי טולדאנו על מנת שיצפה יחד איתו בסרט.
אל הצילום הפנה אותי חוקר הזמר אספן ההקלטות הנדירות, דודי פטימר.

זמר בלהקת השיריון
בעקבות הצלחת השיר, והצלחתו האישית של אבי טולדאנו, דאג שאול ביבר שכבר נזכר כאן, שביום גיוסו, ישוגר העלם הצעיר לחיל השיריון. טולדאנו היה חדור מוטיבציה, ושמח מאד על החַיִיל אליו נשלח. מה שהוא לא ידע זה את תוכניותיו של שאול ביבר. היתה בעיה שביבר מצד אחד טיפל בכל הלהקות ומצד שני היה כאמור קצין החינוך של השיריון ודאג בעיקר ללהקה "שלו", לכן גייס את טולדאנו תחילה לשיריון ומיד לאחר הטירונות הקרבית המלאה שעבר,שלח לטוראי טולדאנו הצבה ללהקת גייסות השיריון. בראיון שקיימתי עימו סיפר לי אבי טולדאנו על האכזבה העצומה שאחזה בו. הוא ממש בכה. לא רצה להיות ג'ובניק, רק שריונר אמיתי "לא בשביל זה עליתי לארץ", אמר לי. אלא שהפיקוד היה חזק ממנו. ומהר הסתבר שגם המוסיקה היתה חזקה ממנו. תוך זמן קצר מצא עצמו אבי טולדאנו כסולן הלהקה.

השיר פורש כנפיים
"זוהי יפו" היה מייד ללהיט גדול. זה למעלה מחמישה עשורים שאבי טולדאנו מתבקש לבצעו כמעט בכל הופעה. באתרי הרשת מופיעים עשרות ביצועים שלו, ריקודי עם חוברו ללחנו והוא שב ומבוצע במועדוני זמר. זמרים רבים מבצעים את השיר בהופעותיהם. בין ההקלטות הרבות מצא דודי פטימר שתיים מענינות במיוחד. האחת בצרפתית, ששר טולדאנו עצמו, מה שסגר מעגל עם אותו ביצוע ראשון שבו לא ידע עדין עברית. ההקלטה פורסמה ב-1968 עם גיוסו של טולדאנו לשריון. כפי שניתן לראות בשער התקליט.

הקלטה מיוחדת שניה שמצא דודי פטימר היא ב... ידיש. המבצע, דוד עשת.

כמה עמוק וכמה גבוה יכול שיר להגיע
דף זה אודות השיר "זוהי יפו", עולה לאויר בסמוך ליום הולדתו וגם ליום פטירתו של יוסי גמזו. גמזו נולד ב"יום האהבה", הוא ה-14 בפברואר 1938 ונפטר ב-10 בפברואר 2019, 4 ימים לפני יום הולדתו ה-81.

זמן קצר טרם פטירתו של יוסי גמזו, הוקדש לו ערב הוקרה באוניברסיטת בר אילן, בכנס "מי אני שיר ישראלי". יוזמת ומארגנת הכנס, ד"ר טלילה אלירם, הזמינה את נשיא האוניברסיטה, פרופסור אריה צבן, לברך את יוסי גמזו.

פרופ' צבן הפתיע כשסיפר על אירוע משירותו הצבאי כ... טייס פנטום. האירוע קרה כשהוא והנווט שלו, דרור, היו באימון לילי מעל הים התיכון הרחק מהחוף. היה לילה חשוך ללא ירח ועם הרבה עננים מתחתם, כלומר אין שמים ואין קרקע. לא רואים כלום. ואז, לפתע אירעה תקלה ומערכת הניווט השתתקה כליל.

הטייס, הפרופסור צבן, הפנה את המטוס בחזרה לכיוון החוף, ואז קרה מה שקורה פעמים רבות כשאין אופק ואין קרקע, ונכנסים להטיה - ורטיגו. אתה לא יודע מה למעלה ומה למטה, ולפעמים גם נדמה לך שהמטוס מגלגל. צבן אמר לנווט שלו "שים לב, אני בורטיגו", ענה לו הנווט: "OK, גם אני". בקיצור מתכון ברור להתרסקות. בעזרת הטייס האוטומטי הצליח צבן לייצב את המטוס והמשיך לכיוון מה שנראה לו חופי הארץ. באין מערכת ניווט, היה זה כיוון משוער ובכל מקרה לא ידעו היכן יחצו את קו החוף.

"היה שקט מקפיא בתא", כך סיפר הפרופסור, "מתח עצום". לפתע היה קרע בענן, לרגע ראו פיסת קרקע ושוב סגרו מתחתם העננים. איפה אנחנו? מה זה היה? מה ראינו? מה קורה איתנו? ואז, שמע לפתע הטייס חמש מילים מכיוונו של הנווט, אלא שחמש המילים לא נאמרו, הן הושרו: "זוהי יפו ילדה זוהי יפו". בבת אחת השתחרר המתח בתא. יש מיקום, יודעים איפה אנחנו, חוזרים בשלום הביתה. השיר העביר את המסר, והרגיע.

"ואז - כך אמר פרופסור צבן ליוסי גמזו שישב מולו בקהל – ראיתי כמה עמוק, וכמה גבוה מגיע שיר". כמה עמוק בנשמה, וכמה גבוה בשמיים.

הנה סיפורו של פרופ' אריה צבן (מאתר אוניברסיטת בר אילן, מחלקת המוסיקה, כנס מי אני שיר ישראלי 2019 בניהולה של דר' טלילה אלירם)