מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

חי, חי, חי, מיוסף ועד התקווה באירוויזיון

ותחילה, זכרון מאירוויזיון 2016

שמחה גדולה אחזה בעם היושב בציון, גם במי שאינם אוהדי זמר, גם באלו שאינם עוקבים אחרי הדוז-פואה למיניהם, למשמע העקיצה שהכניסה אוקראינה לרוסיה באירוויזיון 2016. השיר האוקראיני ששמו 1944, זכה בתחרות היוקרתית והוא, כך קראנו במרשתת (חדשות YNET): "עוסק בגירוש המיעוט הטטארי מחצי האי קרים על-ידי שליט ברית המועצות יוזף סטלין ב-1944". ולא רק זאת אלא ש: "מהשיר משתמעת ביקורת מרומזת על התנהלות רוסיה בחצי האי האוקראיני גם היום". איזה כייף! הראו להם!

במחשבה שניה, אם ידוע הייטב שכל גימיק אירוויזיוני משובט מיד באחת התחרויות שלאחריו, די ברור שבקרוב עלול לבוא מישהו עם שיר שיקרא, למשל, 1948, או שיר ששמו יהיה, כמה מקורי, 1967, למה לא?

אבל במחשבה שלישית, נגלה, שאנחנו כבר עשינו את זה קודם. כן, הבאנו לאירוויזיון שיר מחאה, שיר התרסה, ולא סתם, אלא כנגד המארחים של אותה השנה.

אנחנו??? לא יכול להיות!
תחילה, הנה הצגת השיר בשידור התחרות

זה קרה באירוויזיון של 1983 שנערך בגרמניה, עם שיר שהתחפש לפופ קצבי, לבידור "נטו" וזכה במקום השני. אבל היה בו הרבה מעבר לפופ קצבי ובידור נטו, והשיר הוא "חי" שכתבו אהוד מנור ואבי טולדאנו ושרה עפרה חזה 

רבים לא היו מודעים אז למסרים, אפילו בין יוצרי השיר, וגם כיום, יש הטוענים שהיה זה רק מקרה שהשיר בוצע בתחרות שהתקיימה דווקא בגרמניה ולא היתה בתמליל שום כוונה מעבר לשיר כייפי ומהנה. ובכן, זה היה התחכום המבריק והיצירתי של אהוד מנור. שבהאזנה השטחית של התחרות לא ירגישו במשהו מיוחד, ויצביעו, אבל ברגע שיקשיבו, כשיקראו את המילים, יגיעו לרובד השני, ויבינו. הנה הפרטים.

זה התחיל בדיוק שנה קודם
הרעיון לתת משמעות היסטורית לשיר שיבוצע באירוויזיון 1983, עלה מיד כשהתברר שהזוכה בתחרות של 1982 היא גרמניה. דר' טלילה אלירם מצטטת את אהוד מנור אומר זאת בבירור: "אמרתי אז שדווקא בגלל שזה כך, אני אכתוב שיר שאני אדע שאם הוא יזכה (בקדם אירוויזיון), אז, ממינכן, מאדמת גרמניה,  תשיר ישראל לכל העולם 'אני עוד חי', זאת אומרת להזכיר לאנטישמים שההיסטוריה לא התחילה אתמול". מנור הוסיף עוד הערה משמעותית, וסיפר שזה היה השיר היחיד שכתב אי פעם, מתוך "ניסיון לנגן על מיתר של ארץ ישראל" וחתם דבריו: "הרגשתי מגוייס". (מאתר המרכז לחקר המוסיקה היהודית באוניברסיטה העברית בירושלים, עֶרֶך "אהוד מנור" כתבה דר' טלילה אלירם).

קדם אורויזיון

זה באמת מפתיע כי זה מגיע על רקע של גישה כמעט הפוכה של אהוד מנור. בספר שיריו "אין לי ארץ אחרת, שירים כביוגרפיה", כתב על שירי האירוויזיון שהם: "שירים פשוטים ורעננים... שדי בהם להעניק הנאה מיידית". כלומר, לכאורה, ועל דעת הכותב עצמו, כששולחים שיר לתחרות פופ בינלאומית שכזו, צריך להתיישר עם קו קליל והנאתי והנה, הפעם, הצליח לשלב באופן כמעט בלתי אפשרי, בין הקל, הכייפי, והקליט, לבין, מסר אדיר, שאומר לכל העולם, ולמארחים בפרט, "עם ישראל חי".

הנה התוצאה, ואחר כך עובדות נוספות על כתיבת השיר והדרך שבה הוגש בתחרות.

חי
אהוד מנור, אבי טולדאנו

שמעו אחי, 
אני עוד חי 
ושתי עיני עוד נישאות לאור. 

רבים חוחי 
אך גם פרחי 
ולפני שנים רבות מספור. 

אני שואל 
ומתפלל 
טוב שלא אבדה עוד התקווה. 

עובר מזמור 
מדור לדור, 
כמעיין מאז ועד עולם 

אני שואל... 

חי, חי, חי 
כן, אני עוד חי. 
זה השיר שסבא 
שר אתמול לאבא 
והיום אני. 

אני עוד חי, חי, חי, 
עם ישראל חי. 
זה השיר שסבא 
שר אתמול לאבא 
והיום אני. 

הומים ימי חי חי 
ולילותי חי חי 
ובשמי עמוד האש עוד קם. 

אשיר בלי די, חי חי 
אפרוש ידי חי חי 
לידידי אשר מעבר ים. 

אני שואל... 
חי, חי, חי... 

שמעו אחי, 
אני עוד חי 
ושתי עיני עוד נישאות לאור. 

אז כה לחי 
לכל אורחי 
ולבני המבקשים לחזור. 

אני שואל... 

חי, חי, חי...

והנה סיום הקדם אירוויזיון של 1983, עם ההודעה על הזכיה:

ועכשיו לסיפור,

זה התחיל במנגינה

אבי טולדנו

מספר אבי טולדאנו: "אני הלחנתי את המנגינה עוד לפני שהוא נתן לי את המילים. והוא בא עם ההברקה הזאת 'חי, חי, חי', כן, הוא הלביש את זה על המנגינה שלי" (בראיון איתי 18.5.2016). זה היה שנה אחרי שטולדאנו זכה במקום השני באותה התחרות עם השיר "הורה" (למילים של יורם טהרלב) "היה ברור שאנחנו הולכים על נוסחה דומה, שיר שמדבר על משהו לאומי, משהו משלנו". כלומר, כבר בפגישה הראשונה עם אבי טולדאנו, היה ברור שאהוד מנור מחפש אמירה לאומית. וכשיצא השיר, למרות תחושת השליחות, למרות העומס הרגשי שהטעין בשיר, נתן המחבר למילותיו לדבר ולא פירש. טולדאנו: "הוא לא חילק איתנו את התחושה. אני לא זוכר שהוא התייחס לזה באופן ישיר" אומר ומודה שרק בעת הביצוע וההתרגשות של התחרות עצמה "נפל לי האסימון. שפתאום אנחנו על אדמת גרמניה ועפרה שרה 'עם ישראל חי' במעמד בינלאומי, בכל זאת, מעל מיליארד צופים, חשבתי לעצמי שזה יותר גדול מהשיר עצמו. האמירה הזאת היתה סטייטמנט אדיר וחשוב".

וזה הגיע אפילו ל... תלבושות

דורין פרנקפורט

מי שכן קלטה מיד את המסר היתה מעצבת התלבושות להופעה, דורין פרנקפורט. בת לניצול שואה מאוסטריה: "אני משתדלת שהעשייה תהיה מחוברת לכל מקום שאני באה ממנו. היה נראה לי שעפרה באירוויזיון זה ציון דרך. רציתי לעשות סטייטמנט. גם השיר ישר התקשר", וכמו שאומרים, דורין פרנקפורט הבינה מיד למה התכוון המחבר (ראיון איתי בשנת 2001).

מענין שאת המילה הזאת "סטיטמנט" (statement = הצהרה, אמירה) אמר לי אבי טולדאנו פעמיים בשיחתנו (כאמור, מאי 2016), וכשקראתי שוב את הראיון שערכתי עם דורין פרנקפורט בשנת 2001 נדהמתי למצוא, ממש את אותה המילה, שאיננה שימושית במיוחד, ולא באה משפתנו. 

אז מה עשתה דורין פרנקפורט? כיצד הטמיעה בתלבושות את המקום שממנו באה? כיצד יצרה את ה"סטייטמנט"? היא הלבישה את הזמרים שליוו את עפרה חזה, בצבע... צהוב. במילים אחרות, הניחה טלאי צהוב על אדמת גרמניה. גם כאן, יהיה מי שיאמר שהעיצוב נבחר משיקולי דקורציה ואולי אסתטיקה, ואין לשייך משמעויות נרחבות לצבע. אז הנה מה שאמרה לי המעצבת עצמה: "אני באה ממורשת די בעייתית, אבא שלי הוא אחרון המשפחה, עלה מאוסטריה בעליית הנוער... ההחלטות שלי קשורות כמעט תמיד להיסטוריה ומורשת... בחירת הצבעים היתה לחלוטין במחשבה, ניסיתי לעשות הקשרים שקשורים במוסיקה, גם פוליטית, ומה יותר ראוי מצבע צהוב".

השיר חי על הבמה

גם דורין פרנקפורט לא הכריזה בקול על הסיבה לבחירת הצבעים "אני חושבת שהיו הרבה הערות שזו בחירה מוזרה, אולי מכוערת. היה לי קשה לשכנע, אבל הייתי כל כך נחושה שזה יהיה הצהוב. פחדנית גדולה אני לא, גם אם זה לא תמיד לטובת העבודה שלי. רק עפרה ובצלאל ידעו. בצלאל (אלוני, מנהלה האישי של עפרה חזה) היה מאה אחוז".

האמירה, אם כן, היתה כמעט אישית, פרטית, בשיחתנו אמרה אפילו שקיוותה שלא יבחינו במסר, אבל היה מי שהבין: "חזי לסקלי היה אז מבקר הופעות, הוא ישר קלט אותי, קלט בשניה, אני לא זוכרת מה כתב, אבל הוא התקשר ושאל, וישר אמרתי, 'נכון', הבחירה היתה 'אנחנו כאן'".

ציטוט מיוסף, רמז משיר הפרטיזנים ומסר (כפול) מ"התקווה"
דבריה של המעצבת "הבחירה היתה, 'אנחנו כאן'" מקשרים אותנו מיד עם שיר הפרטיזנים: "ומצעדנו עוד ירעים אנחנו פה". והרי זה גם מה שכתב אהוד מנור "אני עוד חי", המסר משיר הפרטיזנים עובר לאורך כל השיר "זה השיר שסבא שר אתמול לאבא והיום אני". אך זה לא הטקסט היחיד הנמצא ברקע המילים. מדוע כתב אהוד מנור: "שמעו אַחַי"? מדוע "אַחַי"? מדוע לא "חֲבֵרַי"? מדוע לא "בָּנַי"? האסוציאציה של דבריו מגיעה מדברי יוסף אל אחיו כשלא יכול היה להסתיר עוד מפניהם את זהותו: "ויאמר יוסף אל אחיו, אני יוסף העוד אבי חי " (בראשית מ"ה 3). מכאן הגיע אלינו הפסוק "עם ישראל חי", ואותו שם אהוד מנור בפיה של עפרה חזה.

עמוד האש

ויש עוד ביטוי שהצליח אהוד מנור לשזור בשיר הקליל והכייפי שלו. במהלך 1981, כשנה לפני כתיבת השיר, כבשה את הציבור בארץ, סדרת תוכניות טלויזיה שריתקה את המדינה כולה, סדרה שעסקה בתולדות הציונות ותקומת המדינה תוך מתן מקום מכובד למדי לשואה. שם הסדרה, "עמוד האש" וגם את הביטוי הזה, שנקשר בתודעתנו לשואה, שזר מנור בשירו: "הומים ימי ולילותי ובשמי עמוד האש עוד קם". איזו מלאכת מחשבת.

והיכן "התקוה"?

אולם במומחיותו לשלב הנאה וכייף עם מסר אידיאולוגי והיסטוריה, הצליח אהוד מנור לשלב בשיר טקסט קאנוני נוסף. מתוך ההמנון הלאומי שלנו. וכך כתב זאת: "טוב שלא אבדה עוד התקווה" פראפרזה כמובן על השורה: "עוד לא אבדה תקוותנו".

אך למרבה ההפתעה, אין זה הציטוט היחיד מן ההמנון. לשיר תקוותנו, ממנו נגזר המנוננו, יש תשעה בתים, ראו בקישור, הנה צילום הבית האחרון:

טוב שלא אבדה עוד התקווה

הוא מתחיל במילים "שמעו אחי", שציטט אהוד מנור והוא עוסק באותה התקוה המזומרת בשיר. איני מכיר מקור נוסף לצירוף הזה בשפתנו, איני יודע אם מנור היה מודע לדבר כשכתב את השיר, יתכן ששמע בעבר והשורה צפה ועלתה בו בעת הכתיבה, אך ללא ספק, השורה של מנור "מתכתבת" עם שירו של נ.ה.אימבר.

השיר ממשיך להתנגן

כנהוג באירוויזיון, עם הזכיה במקום השני, תורגם השיר ואף הוקלט בצרפתית, אנגלית וגרמנית. באותה השנה, 1983, זכה "חי" בתואר שיר השנה בשני המצעדים הגדולים, זה של קול ישראל וזה של גלי צה"ל. עם זאת, נותר השיר חלק מה"נישה" של שירי הפסטיבלים. אין מרבים לבצעו בערבי שירה, ולא רבים הקליטו אותו. הוא מזוהה רק עם קולה של עפרה חזה (פרט לה הקליט אותו רק מלחינו, אבי טולדאנו). אך את המסר העביר השיר בצורה מרשימה.

לוגו האורוויזיון