חנהלה התבלבלה והוא והיא על הגג
מכירים את זה שיש מילה שאתם זוכרים מתי שמעתם אותה לראשונה? אז אני זוכר מתי שמעתי בפעם הראשונה את הביטוי "פקק תנועה". זה היה בתל אביב, בדרך לעדלאידע, בשנת 1958 לערך. הייתי בן 7 ונסענו, הורי ואחי ואני, מקיבוץ יפתח לראות את העדלאידע. מעולם לא ראיתי כביש עמוס כזה. הביטוי פקק הצחיק אותי אבל תאם מאד את המצב. עלינו לגג והסתכלנו על הבובות הענקיות הנוסעות על עגלות, שכמותן ראיתי עד אז עמוסות רק בחבילות חציר. אחרי כמעט 20 שנה מצאתי בדיוק את אותה הרגשה בשיר "חנה'לה התבלבלה". הפרובינציאלים מהכפר באים לגג ההומה בתל-אביב לחגיגת פורים. המקור "הוא והיא על הגג" חוגג בשבוע בו מתפרסם מאמר זה, 90 שנה.
על השיר הפשוט והחביב הזה כתבו וסיפרו המון! הההההמון! בהרצאות, בטלויזיה, ברדיו, בעיתונות, בספרים וכמובן ברשת. כאן אביא רק תמצית מרוכזת של גלגולי השיר, ואתמקד בדברים שאני עצמי מצאתי בתחקירי שלי על השיר.
תקציר עלילות חנהל'ה - משיר חנוכה, לשיר פורים, ללהיט מזרחי
פרק ראשון: לקראת חנוכה תרצ"ד, ב-18.12.1933 פרסם אלתרמן שיר היתולי, "דבש וזפת". הפרסום היה בכתב העת ההומוריסטי "נסים ונפלאות", השם בו חתם אלתרמן על שירו היה זכריה שלג. השיר סיפר על חנהל'ה שלא מבינה איך פתאום צץ לה חתן ואפילו תינוק.
פרק שני: חודשיים וחצי אחר כך, לכבוד העדלאידע של פורים תרצ"ד, פרסם אלתרמן את "הוא והיא על הגג" בכתב העת "טורים". התאריך היה י"ג אדר תרצ"ד, 28.2.1934. השיר סיפר על זוג מעפולה, הנוסע לראות את העדלאידע ועובר חוויות, מוזרות למדי לתושבי הפרובינציה שלא מבינים בעניני העיר הגדולה. המשותף לשני השירים היה הלחן.
פרק שלישי: במועד לא ברור בדיוק, בתחילת שנות ה-40, קיבל הזמר מתתיהו רוזין מאלתרמן את הלבוש החדש של שירו "דבש וזפת", כשהוא צנוע ומאופק יותר, שנקרא, (כנראה) "חנהל'ה התבלבלה". במקומות מסוימים הוא נקרא על פי השורות הראשונות "מעפולה באנו הנה".
פרק רביעי: במהלך שנות ה-60, זכו שני השירים לאיחוד, "הוא והיא על הגג" שולב ב"חנהל'ה התבלבלה", ב-1975 אף בוצע השיר המשולב על ידי שתי להקות מכרם התימנים, והוקלט בלבוש חדש, מזרחי.
על הגירסא האחרונה הזו, יסופר כאן מיד.
הלחן
במשך שנים היה כתוב בספרים ובמאמרים ובשירונים "לחן עממי", והנה, שנים רבות לאחר שקיבל הלחן לבוש פורימי ישראלי, זוהה מקורו. חוקר המוסיקה החסידית, יעקב מזור, גילה אותו על תקליט 78 עתיק וכבד, כלחן חסידי ניו יורקי שניגן כליזמר בשם נפתולי ברנדווין Naftule Brandwein. הנה הקטע:
בכתיבת הסיכום שלעיל, נעזרתי במה שנכתב באתר זמרשת, בבלוג עונ"ש של דוד אסף, במאמרים בכתבי עת ובספרים מאתאליהו הכהן, ובראיונות שקיימתי עם רפי אילן, יהודה קיסר, שמעון פרנס. אני עצמי שידרתי פינה על השיר הזה בתוכניותיו של שמעון פרנס וכן בפודקסט שלי איך שיר נולד.
עוד כמה ענינים מענינים (אותי)
מאד ענין אותי איך התגלגל שיר כזה, אלתרמני, לכרם התימנים? איך קרה ששובשו מילים משמעותיות ושזה קרה בשני ביצועים של להקות (מתחרות!) שלא תיאמו ביניהן. איך זה שבשני הביצועים טעו ושרו "יש לי דג מלוח בצלחת" (במקום "וקרחת").
על השאלה הראשונה, איך מגיע אלתרמן לכרם, שוחחתי עם איש הרדיו והידען הגדול, שמעון פרנס. בשנות החמישים והשישים, כשנער לא הסתדר בסביבתו, או עם ההורים, היו שולחים אותו לקיבוץ. אם במסגרת "חברת נוער", של "עליית הנוער", ולעתים ממש יחד עם בני המשק. בסביבה הזו שמעו הילדים את מה ששרו אז בקיבוצים. שירי ארץ ישראל, שירי תנועות הנוער. כשסיים הנער את שנות לימודיו וחזר לשכונה, הביא איתו את השירים שלמד, ואם היה בעל קול טוב, או אם ניגן, היה מלמד את חבריו, או משמיע את השירים האלה בחפלות וכך חדרו השירים לביצועים של הלהקות. בדרך זו הגיעו לשכונות שירים כמו "סורו מני" שכתב אלכסנדר פן, "בערבות הנגב" שכתב רפאל קלצ'קין וכך אומץ שם גם אלתרמן.
על השיבושים הלשוניים, שאלתי את יהודה קיסר. אחד המפורסמים והמוכרים שבנגני הלהקות המזרחיות. הקים יחד עם רמי דנוך את "צלילי העוד".
"זה עבד ככה - סיפר יהודה קיסר - יום אחד המציאו ב'סוני' טייפ שנתלה על הכתף. עד אז הטייפים היו קופסאות גדולות, ואז פתאום, ראית בחתונה, על השולחנות עשרה טייפים, והחבר'ה מקליטים את ההופעה. אחר כך קסטה כזו מגיעה לתחנה המרכזית ומשוכפלת ונמכרת וזהו. הכל מופץ. ואז מפיקים שהסתובבו שם וחיפשו כשרונות היו שומעים מוסיקה טובה אבל לא יודעים מי מנגן, מי שר. בא אלינו מפיק כזה, השמיע קסטה ושאל 'זה אתם?' אמרתי לו כן. אלינו פנה אזולאי מאולפן קוליפון ביפו, מאיר ראובני מהאחים ראובני, פנה לדקלון והזמינו אותנו להקליט. הבנת?"
אז למה השתבשו מילים? ואיך זה ששתי להקות, שהתחרו על אותו קהל, באותם אירועים, שרו בדיוק את אותו השיבוש?
"ראשית - אמר לי יהודה קיסר - לא התחרינו, לא היתה יריבות. היינו חברים טובים. והשגיאות? שמענו הכל בחפלות, לא היו תקליטים ולא היו מילים, כלום לא היה כתוב, הכל היה לנו בראש, אז דברים שובשו. למה שרנו 'דג מלוח בצלחת'? כי זה מה ששמענו בשכונה".
למה דג מלוח בצלחת? עכשיו הסבר שלי
מה שכתב אלתרמן זה תיאור התחפושת של חוהל'ה (או חנהל'ה). "יש לי דג מלוח וקרחת ותסרוקת לראשי", אלו פריטי התחפושת. היא שמה לעצמה עניבה, שנקראה גם פפיון, או פרפר, או דג מלוח, ועל הראש עשתה כמו קרחת, מגרב נילון, או מסיכה כזו של קרחת, ובצדדים "תסרוקת לראשי". בשמיעה הראשונה זה לא כל כך הגיוני, והאמת, בכרם לא הסתובבו הרבה עניבות דג מלוח, אז הזמרים פשוט שינו למשהו יותר הגיוני.
למה עפולה? (גם זה הסבר שלי)
אלתרמן כתב כמה וכמה שירים שהגחיכו דמויות וישובים. ב"טנגו כפר סבא" מתאהבת הנערה ב...עגל, ב"מכבי האש" של עקרון שופכים על השריפה בנזין. (שהרי עקרון "מפורסמה לאו דוקא בחכמה"). בכרם התימנים מנגנים על רדיו, ויש עוד דוגמאות. אז אם מחפשים להגחיך את הפריפריה, את הפרובינציאליים, עפולה היא יעד מתאים מאד.
מובן שאני חש הזדהות עם הפרובינציאליים האלה, בתור מי שעד העדלאידע לא ידע מה זה פקק תנועה, ועמד על הגג לגלות שבתהלוכה "הגמל איננו סתם, הגמל הוא בן אדם".
לסיום, שני ביצועים (מתוך מבחר ענק)
הנה ביצוע השיר מפי להקת העוד. הסולן, רמי דנוך, וקצת מאחוריו צועד עם הגיטרה יהודה קיסר.
למי שנוהג לקרוא גם את האותיות הקטנות, מומלץ להתעלם מהכיתוב שבתיאור השיר: "מילים ולחן רמי דנוך". אנחנו כבר יודעים של מי המילים ואפילו הלחן, (וזו עוד הדגמה כיצד טעויות מחליפות עובדות)
ולסיום ביצוע נוסף שמתקרב לאוירת החפלות הגדולות שבהן צמח השיר הזה (וכמובן שגם כאן הדג מלוח הוא... בצלחת.
