מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

מטיטינה עד Titine, ומהוליווד עד פלסטינה

מי את טיטינה?

השיר המקורי נכתב ב- 1917 ע"י שלושה צרפתים. את המילים כתבו לואיס מובן (Louis Mauban ) ומרסל ברטל ( Marcel Bertal), את הלחן ליאו דנידרף (Léo Daniderff ) השיר נקרא אני מחפש את טיטינה (Je cherche après Titine) מי שהביא אותו למודעות כלל עולמית היה צ'ארלי צ'פלין. על מנת להבין את משמעות השיר עבורו, הנה עוד כמה עובדות רקע.

פס קול IN, סרט אילם OUT

שנות ה- 30 מוצאות את גאון הקולנוע של כל הזמנים בהתלבטות אמנותית ומסחרית. הוא נושא הדגל של הסרט האילם, עליו בנויה הקריירה שלו, אבל בשנת 1927 יצא לעולם הסרט הראשון עם פסקול (איש הג'אז – למעונינים - עם אל ג'ולסון). צ'פלין ראה בסרט האילם ז'אנר אמנותי בפני עצמו ולא נטש אותו, זאת למרות שכל העולם עבר לייצר סרטים עם דיבור מסונכרן. ניתן להשוות זאת לפנטומימה, שהיא אמנות בפני עצמה למרות שהשחקנים מסוגלים לדבר. 

ב- 1936, יצר צ'פלין את הסרט זמנים מודרניים שבו העצים את מאבקו להנצחת הסרט האילם, אבל עשה זאת תוך שימוש בטכניקה החדשה של פס הקול. הכיצד? הגיבורים אינם נשמעים, דבריהם נכתבים בכתוביות, אבל כשהם שרים, נשמע קולם מתוך הסרט (ולא במכונת נגינה או פסנתרן מהצד). אבל מאבקו של צ'פלין בסרט המדבר לא התבטא רק בהימנעות משימוש בדיבור, אלא גם בתכנים שבדברי הגיבורים (בכתוביות כמובן).

נחזור לטיטינה

בסצינה הבאה, עומד צ'ארלי צ'פלין להופיע בשירה בפני אולם מלא, הוא הכין לעצמו פתק בשרוול ובו מילות השיר אני מחפש את טיטינה שנזכר לעיל, אך כשהחל את הריקוד המקדים, עף הפתק משרוולו. צ'פלין נבוך כפי שרק צ'פלין יודע לשחק את הנבוך, אהובתו (פולט גודארד שתהיה בהמשך גם אשתו בחיים) מציצה מאחורי הקלעים ומעודדת אותו לשיר למרות שאינו זוכר אף מילה. הוא מתבלבל ואז היא אומרת לו, משפט מפתח המכוון הרבה יותר רחוק מאשר לתמונה שבסרט: "תתחיל לשיר, המילים לא חשובות". והרי זה מה שטען היוצר כל הזמן. צ'ארלי צ'פלין שר לטיטינה אבל בג'יבריש, ומעצים את הלעג למילה. מכאן כבש השיר את העולם והגיע גם לארץ.

הנה השיר כפי שהופיע בסרט זמנים מודרניים, בביצוע הגאוני של צ'ארלי צ'פלין:

מתי הצטרף אפרים?

שנה לאחר שיצא הסרט לאור, כשהיה כבר להיט עולמי ענק, כתב לו נתן אלתרמן גירסה עברית לנשף פורים בתיאטרון המטאטא. הוא חיקה את הג'יבריש הצ'פליני: "זה פורים פורימטו, תיאטרו מטאטאטו, בחור אֶ-בחורתו, אלגרו נשיקתו".

רק כעבור עוד כ- 20 שנים, ב- 1958 כתב חיים חפר להצגה תל-אביב הקטנה, את השיר המוכר לנו יותר: "טיטינה הוי טיטינה, מה רע בפלסטינה, אני כלל לא אבינה, מה רע בתל-אביב".

הנה הביצוע המוכר ביותר אצלנו, זה מההצגה "תל אביב הקטנה" עם יונה עטרי ויוסי בנאי כסולנים (לצערי המוסיקה בלבד)

ישראל גוריון (יחד עם ה- New Orleans Function Jazband) לקח את שתי הגירסאות העבריות, האלתרמנית עם פורים פורימאטו, והחפרית עם טיטינה, ואפילו שיחזר את סצנת איבוד המילים של צ'אפלין.
 


 

צ'ארלי צ'אפלין