לילה

שודר בפינה "שיר השירים אשר לעפר גביש" בתוכנית "העונג השישי" של שמעון פרנס בגל"צ 1.3.2013

היום אתייחס למשפט אחד בלבד מתוך שיר, משפט שהוא לבדו שווה פינה, משפט שמטיס את השיר למקום חדש. אבל מה? גם השיר כולו נפלא, אז אנא שמעון, כשנגיע לשיר, נשמיע את כולו, לא רק את המשפט, בסדר?

אבל כרגיל, נתחיל ממקום אחר. בשנת 1974, יצא יהונתן גפן עם התכנית זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל היה לו שם קטע, נדמה לי שהוא נכתב על פי לני ברוס, אני מצטט מהזכרון: "אתמול בלילה עברתי בשיכון בבלי, שמעתי שם מכל החלונות: 'גמרת טוב? גמרת טוב?". (זה יהונתן גפן שאמר מילים כאלה, וזה כבר שודר, אז אני מרשה לעצמי לצטט) היום בחרתי שיר שגם בו עובר הכותב מתחת לחלונות, וגם בו הוא מספר על הקולות שהוא שומע, אבל בדרך אחרת לגמרי.

החלונות בשיר שבחרתי נמצאים בקיבוץ. קיבוץ משמרות. והמדווח הוא נער. מה נער, ילד. בן 14. ארבע עשרה זה ילד? או נער? לפי הדוח שהוא מסר על מה ששמע, כבר היה נער. כבר הבין עניין.

הכל התחיל ב- 1967 ב- after party במועדון החלונות הגבוהים. אתה יודע, מאוחר בלילה, מגיעים אמנים מכל ההופעות שלהם, שותים, שרים, והיה שם גם אריק אינשטיין. ואז מסתבר שאחד האורחים זה חייל צעיר מלהקת הנח"ל, היו שם כמה שכבר הכירו אותו והתחילו ללחוץ עליו לעלות ולשיר משהו משלו. והוא עלה ושר את השיר הזה ואחר כך נפתחו לו כל הדלתות לעולם. שם החייל, שלום חנוך, שם השיר, לילה. בו במקום פנה אליו אריק אינשטיין וביקש להיפגש וכמו שאומרים כל השאר היסטריה.

אז השיר נכתב על ידי נער, שהדם גועש בעורקיו, שלא יכול להרדם, מסתובב בלילה לבדו בשבילי הקיבוץ. "מעל הצמרות עדים העננים", איזו שפה, "עדים העננים", "חצר פניה מליטה", "הסהר מעגל את פיו", והנה "שם בפינה אותו ספסל", ידידי עוזי חגי, מקיבוץ משמרות (זה האיש שלחתונתו נכתב השיר אגדת דשא), אמר לי שהוא יכול להראות בדיוק את הדשא ובדיוק את הספסל שעליהם שרים השירים.

ואז בא הקטע הנפלא הזה, השורה שאני כל כך אוהב השורה שזורקת אותך לרומנטיקה, לחושניות, שמקרינה על כל השיר: "בחלונות כבו מזמן כל האורות, ושתי עיניים ירוקות שולחות סימפוניית אנקות" לא נפלא התיאור הזה? סימפוניה הוא שמע. זה לא כמו בשיכון בבלי. אבל זה לא הסוף, כי הילד הזה מוסיקלי, הוא הולך לשגע אותנו כבר ארבעים שנה מאז השיר הזה, הראשון שלו, והמוסיקנט הקטן הזה, מוסיף עוד פרט מענין, "(ושתי עיניים ירוקות שולחות סימפוניית אנקות) סולם מינורי".

ועכשיו אגיד לך משהו, ובלי להיכנס יותר מדי לענייני תיאוריה מוסיקלית, השיר הזה יושב על מז'ור, כמעט כולו אקורדים מז'וריים, והמשפט הזה, "סולם מינורי", הוא אכן מינורי. איזה יופי. זהו, ועכשיו כל השיר נראה אחרת.

אסיים במשהו אישי. בשנת 1968, עשר שנים אחרי שנכתב, עלה השיר על התקליט מזל גדי של אריק אינשטיין שהיה פרי של אותה הפגישה. קצת אחר כך הוא פורסם על דף עם המילים והתוים, כך גיליתי אותו ולמדתי לנגן אותו וערב אחד אמרתי לחיילת אחת שתשמע איזה שיר יפה למדתי, ועד היום אנחנו שומעים את השיר הזה ביחד.

סולם מינורי...