מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

נאסף צביקה פיק

כמה, כמה אהבנו להסתלבט עליו, לצחוק, על קולו המאנפף, על לבושו המוחצן, על קריאות ה-"היי!" וה-"הופ!", וה-"וואו", הזרות לנו, עד שיום אחד שמעתי את "נאסף תשרי" בביצוע זמרת אחרת ובעיבוד אחר ופתאום עצרתי ואמרתי לעצמי "רגע, רגע, שמע. בעצם זה שיר יפה". מאז אני מקשיב אחרת לשיריו של צביקה פיק. 
בשבוע בו נכתבות שורות אלה, ב-14.8.2022, בחודש אב, נאסף המלחין, הזמר, המעבד, צביקה פיק. בימים מאז נפטר נכתבו הררי מילים אודותיו, אודות שיריו וניתוחים ספרותיים והיסטוריים של "מת אב ומת אלול", לא אתמודד עם השפע הזה. אביא כאן מבט אישי. על השיר, על הכותב ועל שני מפגשים קצרים איתו שלימדו אותי הרבה על התופעה ששמה, "צביקה פיק".

אחד האנשים שהביעו את תחושותיהם הוא הצייר מישל קישקה. בבלוג שלו פרסם את הציור שכאן משמאל. "לא - הוא אמר לי - לא ציירתי אף פעם את צביקה פיק, זה בא לי דוקא כשנפטר. שמת לב שהמיקרופון הרכין ראשו?". קישקה מזמין אותנו להצטרף לבלוג שלו:  www.kichka.com 

מלודיסט אולימפי
הביצוע ששינה את מבטי על צביקה פיק היה של אילנית. ליתר דיוק, הבית הראשון שלו. היא שרה רגוע, נוגע ללב, עדין מאד. (נכון בבית השני זה מתעורר, וקופצני יותר, אך עדין רגוע ביחס לביצוע המקורי) בביצוע של אילנית הקשבתי פתאום לשיר. למנגינה. הבנתי פתאום שצביקה פיק, על כל תעלוליו ומוזרויותיו, הוא בעצם מוסיקאי טוב. ומכל המרכיבים של שיר, (הרמוניה, קצב, ביצוע...) נגעה בי המנגינה. נגע בי צביקה פיק המלודיסט.  ואז התחלתי להסתכל אחרת גם על "המעטפת-החוץ-מוסיקלית" שסביבו, ופתאום קלטתי שהיא אמיתית. מה שנראה לי כהצגה, זה אמיתי. כך באמת האיש חי וחושב וחולם, ואם זו לא פוזה, אז אני מקבל אותו. הוא שונה ממה שאני אוהב אבל אני מעריך אנשי אמת. ואני אוהב מאד את הלחנים שלו.

האודישן היחיד של צביקה פיק
מה שהאיר לי אחרת והסביר לי את ה"תופעה", הן שתי פעמים בהן ראיתי את צביקה פיק "חי", לא על במה ולא על המסך. מפגש אחד כזה היה בסוף שנות התשעים, צביקה פיק כבר היה כוכב ענק. אני הייתי תחקירן בצוות טלויזיה שעבד על סרט בנושא אודישנים. הרעיון היה ללוות זמרים ושחקנים לאורך האודישנים שלהם עד להצלחה או לניפוי. זה היה לפני תוכניות כוכב נולד ודומותיהן. בין הזמרים והשחקנים שליווינו, היה גם צביקה פיק. רצינו לספר על הטיפוס שלו לפסגה. הזמנו אותו להתראיין.

ליום הצילום הגיע פיק כמו מלך. ברגע שנכנס, אי אפשר היה להוריד ממנו את העיניים. כולם הסתכלו רק עליו. עם האדרת הנצחית, הנצנצים, כובע רחב, משקפי השמש, שלא הסיר גם בתוך הבית, הוא התישב כמו על כס של מלך וחיכה לשאלות שלנו. אנחנו כיוונו מצלמות, תאורה, מיקרופונים, הכל היה רגיל אבל היינו במתח מנוכחותו. השאלה הראשונה ששאלנו היתה: "ספר על האודישנים שעברת בחייך". היתה שתיקה, הוא הסתכל על הצלם, על המראיין, חיכה עוד רגע ואמר: "בשביל זה הבאתם אותי? אין לי מה לספר לכם. לאורך כל הקריירה שלי עשיתי רק אודישן אחד." ואחר כך הוסיף: "אחרי ההוא לא התבקשתי אף פעם להיבחן". הראיון נגמר.

מבחן הבד היחיד שעשה צביקה פיק בחייו היה כמובן לתפקיד קלוד במחזמר "שיער". השנה 1969 והוא היה בן 20. ההצלחה היתה כבירה, אחריה באו עוד סרטים והצגות, אך בכולם, לא התבקש צביקה פיק להיבחן. אפילו יהורם גאון שנשלף מלימודים בארה"ב כדי לשחק את "קזבלן", נדרש לעמוד במבחן, אבל לא צביקה פיק.

חדשן בכל תחום
הלבוש הצעקני שטרם נראה על במותינו, היה רק חלק מחדשנותו של צביקה פיק. בחומר הרב שקראתי מאז נפטר, היה גם מאמר על מקומו בעיצוב ה... אופנה. על הויתור שלו על המאצ'ואיזם הישראלי ועל כך שלא חשש להיראות נשי. (לאחר האירוויזיון ההוא שבו ניצח, כתב עיתונאי שנון שאיני זוכר את שמו, שכאשר ראו העוברים ושבים את דנה אינטרנשיונל וצביקה פיק מתהלכים ברחובות בירמינגהם, הם התקשו להאמין ששניהם היו פעם גברים...).

חדשנותו של פיק התבטאה גם בצד המוסיקלי הטכני. הדוגמא הבולטת ביותר היא השימוש בסינטיסייזר והדבר בלט מאד בשיר "נאסף תשרי" ששולב בהקלטת השיר ונראה הייטב בשידורים בטלוויזיה. למשל, בתוכנית "עוד להיט" (כך כתב בן שני במוסף המוסיקה של "הארץ" ב-1.11.2014) היה זה ה-מוג, שכבש את העולם באותה תקופה והיווה פריצת הדרך בתחום המוסיקה האלקטרונית. עם זאת, היתה תחושה שהשימוש בו היה על מנת להדהים ושימוש ב"חידוש לשם חידוש", שמבחינה מוסיקלית לא תמיד התאים לאוירת השיר. סיפר לי יאיר שרגאי מוסיקאי בזכות עצמו (להקת גברת תפוח ועוד) שניהל את האולפן בו הוקלט השיר, הוא ניסה לשכנע את צביקה פיק לוותר על הגימיק, אך כידוע, לא הצליח.

הנה הביצוע מ"עוד להיט". בדקה 3:25 הנגינה ב-מוג.

עצם החידוש משך את צביקה פיק. הנה עוד סיפור שהייתי עד לו באופן אישי. זה היה בתחילת שנות ה-80. חמישיה קולית שבה שרתי הופיעה בפסטיבל "שיר היונה" שהחל דרכו ב"חורשת טל". אחד האמנים שהוזמנו היה צביקה פיק. הייתי מאחורי הקלעים, ליד מנהלי האירוע כשהגיע. ולהפתעת המארגנים, הגיע לבדו. "תיכף אתם עולים לבאלנס, איפה הנגנים?". "אין נגנים" אמר הצביקה ושלף מתיקו...קסטה. זו היתה פעם ראשונה שפגשתי בתופעת הפלייבק. "הנה כאן התזמורת שלי" אמר. "אתה תשים את זה ואני אשיר עם ההקלטה. היתה מבוכה. החל גם ויכוח מקצועי, מה עושים עם הדבר הזה? זה לא היה מקובל. אבל כמובן שלבסוף הענין התקבל והתבצע. לנו זה נראה נורא. עבודה בעיניים, אבל כמו שבכל דבר היה חדשן, גם כאן, צביקה פיק עשה משהו לא מקובל שבהמשך כולם עשו אותו.

"יזרקו אותנו מהקיבוץ"
נו, טוב, ברור שאת הכותרת הזו לא אמר צביקה פיק, הקיבוץ היה הדבר הכי רחוק ממנו. אבל תיכף יובן הקשר. את "נאסף תשרי", כתב המשורר נתן יונתן חבר קיבוץ שריד. היה זה השיר השני שכתבו ביחד. על השיר הראשון המשותף שלהם קראתי במאמר של גבע ששון (באתר "אדם עולם"). מי שיזם את השידוך הוא דן אלמגור שעבד על תוכנית לטלויזיה וביקש מנתן יונתן לתת לו שיר חדש שטרם הולחן. המשורר בחר מה שבחר ושאל "ומי ילחין?". ודן אלמגור אמר... "צביקה פיק". נתן יונתן החוויר, שתק ובסוף אמר: "יזרקו אותנו מהקיבוץ". הדברים שסימל צביקה פיק היו כל כך קיצוניים, כל כך מעבר למוסיקה, כל כך חברתיים, הוא היה כל כך סמלה של תרבות קלוקלת, שהיה ברור שבקיבוץ שריד, של השומר הצעיר, יתקשו לבלוע את השידוך. אבל גם נתן יונתן, כיוצר, כאדם, היה חלוץ לפני המחנה, והוא נענה לאתגר. השיר השני שיצרו השניים יחדיו, היה "נאסף תשרי".

"לא הולחן, ישכח!"
מילות השיר, התפרסמו בספר "שירים" שיצא ב-1974. מיד לאחר מלחמת יום כיפור, בה שכל נתן יונתן את בנו, ליאור. הוא נכתב כתגובה לשיר מלפני 1000 שנים שכתב שמואל הנגיד שהיה לא רק משורר אלא גם מפקד צבאי מצליח. שמואל הנגיד היה גם, בעצמו, אח שכול. שתי השורות הראשונות של "נאסף תשרי" הן במדויק שורותיו של שמואל הנגיד.

רגע, הפתעה, בניגוד לכל הכתוב בכל הפרסומים הרבים, גילה לנו ממש בימים אלה, חוקר הזמר דר' יוסף פריאל, שהשיר התפרסם, טרם צאתו בספר, בעיתון "דבר". והיה זה למרבה התדהמה, ב-29.9.1972. במילים אחרות, כשנה טרם נפילת בנו. מה הביא את המשורר לכתוב שיר מלא בכל כך הרבה רמזי מוות, ואפילו רמזים שניתנים לפירוש כמתייחסים לבנו? במאמרו מביא דר' פריאל כמה השערות. הגיוניות מאד. כפי שהבטחתי בפתיח, לא ניכנס כאן לתחום הפרשנות.

מי שהציעה לצביקה פיק להלחין את השיר היתה דליה הלר, עורכת מוסיקה ברשת גימל. קרן אמר-שחף מצטטת אותה (ב-XNET לאשה): "חודשיים לפני המצעד של 1977 ראיתי שלצביקה פיק יש סיכוי להיות זמר השנה. מצאתי את 'נאסף תשרי', שהשם שלו התאים למועד המצעד, והחלטתי לתת לו לנסות להלחין אותו". ביקשה שיכתב שיר חדש לסיכום המצעד העברי השנתי. אומרים שנתן יונתן התרגש מהלחן "עד דמעות". הוא אמר שלא חשב שמישהו יכול להלחין את השיר הזה.

באחד מהראיונות שקיימתי עם נתן יונתן אמר לי, "שיר שלא קיבל מנגינה, דינו להישכח". הלחן מנציח את השיר בקהל הרחב. ולמרות שנתן יונתן חש כל השנים שבגלל המנגינות של שיריו, הסתכלו עליו הכל כ"פזמונאי", בעוד שהוא ראה בעצמו "משורר", הרי הבין שהן אלה שנתנו לשיריו חיי עולם.

והנה, השיר שנכתב כ"שירה" ולא כפזמון", כמשהו אמנותי ורחוק מהקהל הרחב, מחברו לא האמין שניתן להלחינו, והנה היה ללהיט ענק, כבש את המצעדים. בויקיפדיה מנו את הצלחותיו: הגיע למקום הראשון במצעדים השבועיים של רשת ג' שם שהה 6 שבועות, ובמצעדים עצמם שהה 24 שבועות, ולאחר מכן נבחר ל"שיר השנה" לשנת 1978 כשגבר על "אבניבי", ו"עטור מצחך". השיר אף נבחר לשירו האהוב ביותר של פיק, במצעד משיריו שערכה רשת ג' בשנת 2012.

תקציר בדיחות צביקה פיק
"היי, צביקה פיק. אני מעריץ שלך, קניתי את התקליט שלך", "אההה, זה אתה?"
היי צביקה פיק אני מעריץ שלך, מתי אפשר לראות אותך בהופעה?", "מתי נוח לך?"
עם זה שהיה מלך וזכה בפרסים היוקרתיים ביותר, ידע פיק גם קשיים וכשלונות, בשנות ה-80 ידע ירידה גדולה, הן במכירות תקליטיו והן בשירים חדשים. הממסד המוסיקלי זלזל בו, בדיחות נאמרו על חשבונו, חיטטו בחייו הפרטיים, התקשורת, בוא נגיד את זה גלוי, אהבה מאד ללגלג עליו. על התלבושות שלו, על הפאטטיות, הדרמטיות בכל מילה שאמר. האיש כתב המון, מאות שירים, הוציא עשרות אלבומים, ורבים רבים מהם נכשלו. הרבה פעמים תפסו שיריו מקומות אחרונים או מקום 10 מתוך 14 בפסטיבלים. אבל הוא תמיד המשיך ויצר ועבד ופרסם. תמיד ידע לקום.

ובכל זאת
למרות התארים והתשבחות הרבות שנכתבו על המאסטרו מאז נפטר, אינני שותף לרבות מהן. צביקה פיק לא היה "גאון", כפי שרבים כינו אותו. גם כמעבד לא אהבתי את המעטפת שהעניק לשיריו. הטעם שלו היה שונה משלי. הקצביות והבומבסטיות, ורעשנות הגיטרות, נראו לו ללא קשר למילים וגם ללחנים. וזה חבל כי לטעמי, כמו שכבר כתבתי כאן למעלה, לפני הכל, היה צביקה פיק מלודיסט נהדר, כתב מנגינות נפלאות. בנוסף, היה בעל חוש בימתי חד, חדשן שאינו נרתע להיות שונה, וניווט נכון את חייו המקצועיים.

לסיום, עוד ביצוע נהדר לשיר, ביצוע שנותן ללחן את המקום הראוי לו. צביקה פיק ו...שולי ראנד:

 

 

 

נאסף צביקה פיק