סיכוי לחלום - לזכר יצחק רבין ז''ל

ביום השנה השני להרצחו של יצחק רבין ז"ל, התבקשתי על ידי מועדון "צוותא", לכתוב שיר לזכרו. הבקשה היתה "להלחין את נאומו האחרון של ראש הממשלה". אמרתי שלהלחין נאום זה לא משהו שירי במיוחד, וביקשתי להוסיף סיפור מסגרת וכן דברים מנאומו הידוע של רבין עם סיום מלחמת ששת הימים על הר הצופים.

סיפור המסגרת הוא על נערה שהשתתפה בעצרת בה נרצח רבין, ושאביה לחם בששת הימים ושמע את רבין נואם על ההר. הנערה היא בעצם בתי שאכן היתה ביום ההוא בכיכר ההיא. דמות אביה שבשיר היא כמעט אני עצמי. במלחמת ששת הימים כבר אחזתי בנשק, אך לא כחייל אלא כנער גדנ"ע (מה שקוראים כיום "שלח"), שלקח חלק בהגנה על הישוב, בעת שמרבית הגברים גויסו. אני זוכר הייטב איך שמעתי ב"טרנזיסטור", כמו החייל שבשיר, את נאום רבין בעוד אני בתצפית אל הגבול, מעל מגדל הסילו של הקיבוץ.

קראתי לשיר "סיכוי לחלום", פארפרזה על אמירתו של רבין: "נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום".

ביוזמתו של רס"ן רן שפירא, מי שהיה מפקד מדור הפקות במפקדת קצין חינוך ראשי, הוקלט השיר על ידי להקת חיל החינוך והנוער.
הנה קישור לשיר "סיכוי לחלום" בביצועה של להקת חיל החינוך והנוער, כפי ששודר בערוץ הראשון.



כאמור, מבוסס השיר על שני נאומים של יצחק רבין, בנוסף לקחתי משפט מדבריה של לאה רבין בעצרת הזכרון בשבעה למותו.

הנה הנאומים והמשפטים שנלקחו לשיר ואחריהם מילות השיר עצמו:

קטעים מנאום רבין על הר הצופים - 1967
ביראת כבוד עומד אני לפניכם, מורי הדור, כאן במקום הקדום ומלא ההוד הנשקף אל בירת הנצח שלנו וצופה אל פני במותיהן של קדמוניות עמנו. ביחד עם אנשים דגולים אחרים שבוודאי ראויים הם לכך מאד, מבקשים אתם לחלוק לי את הכבוד הגדול בהעניקכם לי את התואר 'דוקטור לפילוסופיה'. הרשו לי לאמר לכם את אשר על לבי, רואה אני את עצמי כאן כנציגם של אלפי מפקדים ורבבות חיילים שהביאו למדינה את הנצחון במלחמת ששת הימים, כנציגו של צהל כולו.

המלחמה היא ענין קשה ואכזרי בעיקרו, מלווה בהרבה דם ודמעות, אך דווקא במלחמה הזאת שעברה עלינו, באו לידי ביטוי גילויים מופלאים ונדירים של אומץ לב וגבורה, בצידם של גילויים אנושיים של אחווה ורעות רוח, אפילו שאר רוח. מי שלא ראה אנשי צוותו של טנק ממשיכים בתקיפה ובהסתערות כאשר מפקדם הרוג ורכבם פגוע קשה, חבלנים שסיכנו חייהם למלט חברם הפצוע בשדה מוקשים, מי שלא ראה את הדאגה ותזזית המאמץ שמגלה חיל האויר כולו כדי לחלץ טייס שצנח בשטח אויב, אינו יודע מהי מסירות לחבר.

גילויים אלה, ראשיתם ברוח וסופם ברוח. התעלותם של לוחמינו לא בזכות ברזל באה, אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצדק ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה שהוטל עליהם, להבטיח קיום האומה במולדתה, לקיים ואפילו יהיה זה במחיר חייהם, זכותו של עם ישראל לחיות חייו במדינתו, חופשי, עצמאי, בשלום ובשלווה.

הנאום האחרון - ככר מלכי ישראל 4.11.95
הרשו לי לאמר, אני גם מתרגש, אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם שהתייצב כאן כנגד אלימות ובעד השלום. הממשלה הזו שיש לי זכות לעמוד בראשה יחד עם חברי שמעון פרס, החליטה לתת הזדמנות לשלום. שלום שיפתור את מרבית בעיות מדינת ישראל. הייתי איש צבא עשרים ושבע שנים, נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום, היום אני מאמין שיש סיכוי לשלום. סיכוי גדול. חייבים לנצל אותו למען העומדים פה ולמען אלה שאינם עומדים פה והם רבים בעם.
תמיד האמנתי כי מרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום, ואתם כאן התייצבותכם בעצרת זו מוכיחים זאת.
עם ישראל, בשלש שנות קיומה של הממשלה הזאת הוכיח שניתן להגיע לשלום, שלום הנותן פתח לכלכלה ולחברה מתקדמת. שלום הוא קודם כל תפילות, אבל לא רק בתפילות. שלום הוא שאיפת העם היהודי, שאיפה אמיתית.
השלום כרוך בקשיים, גם במכאובים, אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה. אומר לכם זאת מי שהיה איש צבא ושר בטחון ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צהל. למענכם, למען בנינו ונכדינו, אני רוצה שהממשלה הזאת תמצה כל שמץ, כל אפשרות להגיע לשלום כולל.
עצרת זו חייבת לשדר לציבור הישראלי, לציבור היהודי בעולם, לרבים רבים בעולם הערבי ובעולם כולו שעם ישראל רוצה שלום, תומך בשלום, ועל כך תודה רבה לכם.

מדברי לאה רבין, כיכר רבין, 12.11.95 
יצחק, לו רק הייתי יכולה לספר לך מעט מן המעט ממה שהתרחש באותו רגע וממה שמתרחש בארץ כולה מאז... הייתי מספרת לך על שלש יריות אקדח.... הייתי מספרת ומספרת על מה שאירע אחר כך... איך חזרנו הביתה בלעדיך... הייתי מספרת לך על הארון המכוסה בדגל המדינה... ופתאום אתה, שאי אפשר היה לעצור אותך אף פעם, עכשיו אתה בארון ואתה כבר לא יודע, ואתה כבר לא.

והנה מילות השיר:

סיכוי לחלום
להקת חיל חינוך
מילים ולחן: עופר גביש

אז, גם אבי היה שם, בצילום,
יושב בצל הטנק, עייף,
קשוב אל הטרנזיסטור,
שומע ורואה את הקולות ומאמין.

מן הבמה ההיא, למרגלות ההר
שמע ולא נשבר,
נלחם כל עוד לא היה סיכוי,
חלם אותי והאזין:

"צופה אל פני במותיהן
של קדמוניות עמנו
אני כאן כנציגם
של אלפי... ורבבות...,
המלחמה ענין קשה ואכזרי הוא
ומלווה בדם ובדמעות
בגילויי אחווה, אפילו שאר רוח.
התגלותם שראשיתה ברוח
וסופה ברוח,
לא בזכות ברזל היא באה,
כי אם באהבה גדולה".

וגם אני הייתי שם, עם כולם,
שואגת בהמון חולם,
ופתע מסתנוורת
טובעת בין גלי אדם חובקים,
בוכה עוד נר,
רואה את הבמה ההיא
רואה הכל, זוכרת, ונשברת
מה עכשיו?
חלמתי כל עוד שהיה סיכוי
או כל עוד ששמעתי:

"נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי
היום אני מאמין שיש,
סיכוי גדול
למען אלה שעומדים פה,
ואלה שאינם.
שלום הוא קודם כל תפילות
אבל לא רק,
אין דרך בלי קשיים ובלי מכאוב
למענם, למען בנינו ונכדינו"

לא בזכות ברזל היא באה
כי אם באהבה גדולה

ואתה כבר לא יודע
ואתה כבר לא

לא בזכות ברזל בוא יבוא
כי אם באהבה גדולה.