ערב מול הגלעד

ערב אחד אחרי הצגת בכורה כלשהי, ב"הבימה"? ב"קאמרי"?, ישבו ב"קפה כסית" כמה אנשי בוהמה תל אביבית. היו שם, רובינא, הצייר אריה נבון, המשורר רפאל אליעז וגם לאה גולדברג. היא כבר חשבה ללכת לישון, אלא שאז, נכנסו לקפה כמה "חברים מקיבוץ אפיקים". והיא החליטה להישאר עוד קצת. (כפי שמצטטת הדר בן יהודה באתר "הספרנים", את "יומני לאה גולדברג", ספריית פועלים, 2005).

ללאה גולדברג היה קשר מיוחד עם ה"חברים מאפיקים".

על החברים מאפיקים
המפגש המתואר הוא משנת 1941, הקשר של לאה גולדברג ואפיקים החל כמה שנים קודם. מרצים היו מגיעים לקיבוצים. לצד "פוליטרוקים" מההסתדרות ומ"התנועה", הגיעו גם מרצים לספרות והיסטוריה, שחקנים שהגישו "ערב קריאה", נגנים וזמרים וגם משוררים. המרחקים, הכבישים הרעועים ומיעוט מכוניות פרטיות, חייבו מרצה שהיה מגיע מתל-אביב לצפון, להישאר ללון. יתכן שהקשר עם לאה גולדברג החל בביקור כזה והמשיך בפגישות ב"כסית", ויתכן שמפגש ב"כסית", הוליד נסיעה להרצאה בקיבוץ, כך או כך, דוקא עם חברי אפיקים נוצרו קשרים מיוחדים.

אפיקים היה קיבוץ איכותי ומיוחד וכך גם חבריו. היתה לאפיקים נציגות בכנסת (אריה בהיר) ובמוסדות "התנועה", שליחיו להדרכה בחו"ל הקימו תנועת נוער חדשה באירופה (נצ"ח), עוד טרם עליתם להתישבות הקימו אנשי ההכשרה את ארגון "הפועל", לאחר קום המדינה יהיה חבר אפיקים (אליק שומרוני) מעורב בהקמת הנח"ל, אחד המפעלים המובילים בתנועה הקיבוצית ובארץ היה "קלת אפיקים". היו באפיקים ציירים, מוסיקאים וחובבי ספרות רבים. קיבוץ איכותי, כבר אמרנו. על רקע זה נוצר הקשר עם לאה גולדברג.

הדמות המרכזית בקשר הזה היה מיטיה קריצ'מן. היה בו שילוב כמעט בלתי אפשרי של איש חזון, יזמה, כושר ארגון, מנהיגות, ומצד שני, איש רוח, חובב ספרות שהסתובב בין אנשי הבוהמה התל-אביבית. שחקנים, נגנים וסופרים שהוזמנו להופיע באפיקים היו מתארחים בביתם של ברטה ומיטיה לכוס תה ולחם בריבה, עד שיתחילו הקונצרט, או ההרצאה. אצל הקריצ'מנים התנהלה תמיד שיחה תרבותית מרתקת. שם התפתחו הקשרים עם לאה גולדברג.

מהשיחות שהמשיכו והעמיקו, למד מיטיה על קשייה הכלכליים של המשוררת ועל בדידותה. כך נולדה ההצעה לארח אותה באפיקים בסופי שבוע ולא רק כשהיתה באה להופיע. כנראה שקריצ'מן דאג גם לעזרה כספית כלשהי. הקשר עם "חברים מאפיקים" התפתח בכיוון נוסף, לצד מיטיה קריצ'מן נוצר קשר אישי גם עם יוסף אופין. 

עם יוסף אופין הקשר היה אחר. בקופסת נעליים בעליית גג בתל-אביב נמצאו לאחר מותה של לאה גולדברג, 42 מכתבים שכתבה לו המשוררת. במכתבים היא מדברת בצורה ברורה על תקוותה לקשר רומנטי. לא ברור אם זכתה התקווה למענה, רכילויות היו המון. הקשר עם מיטיה ויוסף ובעצם עם הקיבוץ כולו, היו הרקע לשיר "ערב מול הגלעד".

בדבר לילדים
את "ערב מול הגלעד" כתבה לאה גולדברג כנראה ממש באפיקים, השיר הופיע בשער "דבר לילדים" ב-20 בינואר 1938. לצד הכותרת צורפה הקדשה "לילדי אפיקים". ההקדשה הופיעה גם בספר "מה עושות האילות" שיצא לאור ב-1949, (בתמונה משמאל). גם בהדפסות נוספות שיצאו עם השנים, מופיעה ההקדשה הזו. סיפר לי אמוץ ברונטמן, בן אפיקים, זמר להקת הנח"ל ו"הבחורים מאפיקים", ש"לאה היתה יושבת עם הילדים, מספרת וקוראת להם". בכתבה שנזכרה קודם (אתר "הספרנים" 15.1.2018), מספרת הדר בן-יהודה, שכמה שנים אחר כך פרסמה לאה גולדברג סיפור בשם "פינת החי". גם גיבור הסיפור הזה היה ילד מאפיקים. קראו לו שמואל, כינו אותו מולי שם משפחתו היה, אופין. נכון, בנו של יוסף אופין.

ביקורת על הלינה המשותפת?
"הָאִילָנוֹת כָּל כָּךְ כְּבֵדִים / כּוֹפֵף הַפְּרִי אֶת הַבַּדִּים / זוֹ הַשָּׁעָה הַמַּרְגִּיעָה / בָּהּ נִרְדָּמִים הַיְּלָדִים". האם היתה משמעות לעובדה שהמשוררת, לא זכתה לילדים משלה? האם זה שראתה את ילדי הקיבוץ הולכים לישון בבית הילדים ולא בבית הוריהם השפיע על כתיבתה?  הכבשה שבשיר "פּוֹעָה, בּוֹכָה בַּדִּיר / זֶה בְּנָהּ הַקָּט אֲשֶׁר אָבַד". ובהמשך, "יָשׁוּב טָלֶה אֶל חֵיק הָאֵם / יִשְׁכַּב בַּדִּיר וְיֵרָדֵם", הטלה הלך לאיבוד ולקראת ערב נפגש עם אימו ונשכב לישון בחיקה, ילדי הקיבוץ לא ירדמו עם אימם. הם יראו אותה רק למחרת וגם זאת רק בין ארבע לשבע. אז ילכו לאכול ולישון בבית הילדים. האם רצתה לאה גולדברג לומר משהו על כך? נכון שהשיר הוקדש לילדי אפיקים, אך מכאן עוד לא ברור אם גם הצפינה בו המשוררת את דעתה בסוגיה שהעסיקה כל כך הרבה את חברי הקיבוצים ולימים גם את הילדים עצמם, שאלת הלינה המשותפת.

רבות נכתב על השורות האלה, רבים רבים ראו בהן ביקורת על הלינה המשותפת. ככל הידוע לי, לאה גולדברג לא אמרה זאת מעולם. לא כתבה על כך, הכל פרשנות. הגיונית, ראויה, אבל פרשנות. לא כולם מסכימים איתה. גם בין חוקרי שירתה אין הסכמה ובוודאי שבקיבוץ אפיקים נשמעים קולות אחרים. למשל מאיה אשכנזי, מנהלת ארכיון אפיקים, שרואיינה לכתבתה של הדר בן יעקב וצוטטה כמטילה ספק בדבר. ואני מבקש להוסיף משהו משלי לפרשנות הזו. משהו שלדעתי טרם נאמר.

ברשותכם, נחזור לצילום הפרסום הראשון של השיר ב"דבר לילדים", הפעם נסתכל על האיור המלווה אותו, פרי מכחולו של הצייר נחום גוטמן.

באיור שלושה חדרי שינה. את העין מושך מיד ה"חדר" המרכזי. המיקום, בדיר. ברור, זה הנושא של השיר. הכבשה ישנה עם הטלה. אבל מאחור נמצאים, קצת מוסתרים עוד שני חדרי שינה. מצד שמאל נראה חדר שינה ובו שניים. אמא ואבא?. מימין נראה חדר שינה ובו ילדה. האם חדרה של הילדה נמצא בבית ההורים? האם זהו בית הילדים? הציור לא נותן תשובה, אבל הקשר בין הכבשה והטלה, לבין שינת ההורים והילדה, נולד כבר כאן. בציור.

בשנת 1938 היתה לאה גולדברג לא רק הכותבת של השיר, אלא אחת מעורכות "דבר לילדים". ככזאת היתה בקשר הדוק עם המאייר הקבוע, נחום גוטמן. אין ספק ששוחחו על השיר, אין ספק שנתנה לגוטמן הנחיות, אולי ממש הסבירה לו על מה השיר. הקשר, אם כן, נעשה ביוזמת המשוררת.

נותרה השאלה האם יש בשיר ביקורת. את זאת הציור לא מפענח. הילדה וההורים נראים ישנים טוב מאד. ברוגע. מה המסר? הכל בעיני המתבונן. מה שלי מובן וברור זה שהשיר אכן קושר בין הכבשה והטלה לבין ההורים והילדים בקיבוץ אפיקים.

ומוסיף דר' גדעון טיקוצקי, חוקר ספרות מרצה ועורך: "אני חושש שהפרשנות בכיוון הזה נסיבתית ביסודה, כלומר אין התבטאויות של לאה גולדברג שעשויות לתמוך בה. ועם זאת פרשנות זאת אינה משוללת יסוד... צריך לזכור שהשיח נגד הלינה המשותפת הוא מאוחר, וספק רב אם התקיים בשעתה של גולדברג. אשר לאיור... לא הייתי ממהר לערוך 'מדרש תמונה' ולהכפיף אותו לפרשנות שלנו כיום (מחשש לאנכרוניזם), ובעיקר הייתי מזכיר את ההומור והשובבות שאפיינו את רוב איורי גוטמן שם -- עוד סיבה לא להעתיר פרשנויות כבדות משקל..." (התכתבות איתי 18.5.2021).

השיר מולחן
לאה גולדברג היא אולי המשוררת המושרת ביותר שלנו, היה זה אך טבעי שגם שיר זה יזכה ללחן. הביצוע המושר הראשון של השיר הוא של נחמה-הלנה הנדל שגם הלחינה. הלנה הנדל היתה תלמידתה של לאה גולדברג והכירה אותה. לחנה התפרסם ב-1973 אך לא זכה לתהודה רבה. 

הנה הוא, לחן פחות מוכר, של הלנה הנדל ובביצועה.

שנתיים מאוחר יותר ב- 1975, הוציא אריק אינשטיין את תקליטו "שירים". רובו של התקליט היה ביצועים מחודשים של שירים ישנים, אך ביניהם שולב גם לחן חדש. היה זה לחנו של מיקי גבריאלוב. ל"ערב מול הגלעד". ההצלחה היתה עצומה, הלחן זכה לביצועים רבים והשיר חוזר ומושמע בכל ערוצי הרדיו והטלויזיה, מבוצע בהופעות, בערבי שירה וכמובן בטיולים מזמרים, אני נרגש כל פעם מחדש כשאנחנו שרים את השיר ליד קיבוץ אפיקים, ממש אל מול הגלעד.

.הנה הביצוע מהתקליט "שירים"

דוד אסף מביא בגליון עתונו האינטרנטי "עונג שבת" מ-19.9.2014, שיחה נחמדה שהתקיימה בין לאה גולדברג לעיתונאית ועורכת "דבר" רות בונדי (דבר השבוע, 30.10.1964) הנוגעת לשמו של הספר "מה עושות האילות בלילות" שבו התפרסם השיר לראשונה: "האם את יודעת שקיימת ורסיה משופרת של שירך? שואלת אני. זה נקרא 'מה עושות הדיילות בלילות'. אני כבר מתארת לעצמי – צוחקת לאה – זה לא לילדים'."