רוח צפונית? רוח דרומית? עומס בכביש מס' 1

"מתישהו בשנות השמונים - סיפר אהוד מנור (ראיון איתי, אוקטובר 2002) - הזמינו אצלי מרשת גימל, שיר לצעדה לירושלים. אז הלכתי אל המקורות". אהוד מנור הוא מבעלי כתבי הסתרים המרתקים ביותר בזמר העברי. לרבים משיריו יש רובד עליון פשוט ו"זמין", ורובד תחתון של מסר או סיפור שגורם הנאה נוספת למי שיודע לקרוא בו (רק כדוגמא, קחו את השיר חי. המילים: "שמעו אחי, אני עוד חי... טוב שלא אבדה עוד התקוה" מקבלות משמעות עצומה כשנזכרים שנכתבו לאירוויזיון שהתקיים ב... גרמניה).

עכשיו, ראו לכמה כיוונים שלח מנור את חיציו ב"רוח צפונית, רוח דרומית". ראשית, השיר עוסק בירושלים ואפילו בעליה לרגל, הוא כולל סיפור אישי משלו, בדרך עוד הצליח, ככה מהצד, לשזור את כלשבעת המינים, ועל כל אלה הוסיף מדרש תלמודי מרתק. היפה הוא שאחרי העומסים הכבדים האלה בכביש מס' 1, עוד יצא לו שיר קליל, נחמד, מזדמר, שמי שלא מודע לכל המסרים הללו, יכול סתם כך להתענג עליו.

הבה נציץ רגע לחלק הכי מפולפל. למדרש שהביא לנו רבי ויינר (מנור בשבילכם), הוא מגיע מהתלמוד הבבלי, מסכת יומא, עמוד כ"א, דף ב' (עקבתם?)

המאבק בין עובדי הגד"ש (גידולי שדה, למי שלא גדל בקיבוץ), והנוטעים (עובדי המטעים והכרמים) מתחיל מזמן מזמן ונוגע בתחומים רבים. בואו נתחיל ישר מהכסף. בעלי השדות הם העניים יותר, אין להם גב כלכלי, הם לא יכולים לחכות, הם חייבים מייד לקצור ולרוץ לשוק ולמכור. בעלי המטעים הם העשירים יותר, מטע זה עסק שדורש השקעה, דורש המתנה שלוש ארבע שנים לקבלת היבול, את זה יכולים להרשות לעצמם רק העשירים. מסתבר שגם הזמנת הציוד שלהם מהקב"ה שונה בתכלית. ומאחר והעניינים הפוכים בדיוק, יהיו תמיד או "עניים עצבין" או "עשירים עצבין", כלשון המדרש.

באביב למשל, מה יותר טוב, עוד קצת גשם? או מה שיותר מהר שמש? תלוי את מי שואלים. מסביר חוקר ארץ ישראל, איש הטבע, חתן פרס ישראל, נגה הראובני (כן, נגהזה שם גם של בן) : "בעונה שבין פסח לשבועות, רוח צפונית, שמביאה גשם, מביאה תועלת מרובה לחיטים שטרם הבשילו. אולם נזק ניכר תביא רוח כזאת לזיתים, כי פרחי הזית (והתמר, והגפן ועוד כמותן), זקוקים לימים רצופים אחדים של חום ויובש, שאותם תביא דווקא רוח דרומיות". (ערכתי ותמצתתי מדבריו בחוברת "סמל המדינה - שרשיו בטבע הארץ ובמורשת ישראל").

ואת זאת מצא גם אהוד מנור כשהלך אל המקורות. קראו את האותיות המוזהבות:

עכשיו כבר יכולים חדי העין ויודעי הזמר, להבחין בעקבותיו של דף הגמרא, בחרוזיו של אהוד מנור:

"רוח צפונית יפה לחיטים, אך קשה לזיתים עת ינצו,
רוח דרומית קשה לעתים, אך יפה לגפנים עת יקיצו".

אהוד מנור הוסיף עוד על כתיבת השיר: "מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד חפשתי הוכחות בתנ"ך לאיפה שאני נמצא. הטיול השנתי הכי מרגש היה טיול לכוון בית שמש, כשאמרו לנו פה אשתאול, פה שמשון נאבק עם האריה, זה זרק אותי. מצאתי עוד במקורות ש- 'קרת הסלע' זה עוד שם של ירושלים, אז גם על זה כתבתי". וכך זה נכנס לשיר:

"היום, אני אראה את קרת הסלע
ממש כמו אבותי, לפני ימים רבים".

והנה עפרה חזה שרה את השיר:

וכפי שהובטח בתחילה, יחד עם כל סבך הסיפורים והמקורות, הצליח אהוד מנור לשרבב גם את שבעת המינים לשיר. הנה מילותיו עם הדגשת השבעה שהתברכה בהם ארצנו:

רוח צפונית רוח דרומית
מילים: אהוד מנור
לחן: נורית הירש

היום, היום עולים פרחי הגפן
ניצת הרימון מול פרחי התמר.
היום התאנה פגיה חונטת
ממש כמו שנכתב וכמו שנאמר.

רוח צפונית יפה לחיטים
אך קשה לזיתים עת ינצו.
רוח דרומית קשה לעיתים
אך יפה לגפנים עת יקיצו.

היום, היום צומחת השיבולת
גדלים גרעיני שעורה וחיטה
וגשם אחרון צונח מול שמש
ממש כמו בשיעור מולדת בכיתה.

רוח צפונית יפה לחיטים...

היום, היום אני הולכת ברגל
בשביל העולה בין שדות וכרמים
היום אני אראה את קרת הסלע
ממש כמו אבותי לפני ימים רבים.

רוח צפונית יפה לחיטים...