מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

שודר בפינה "שיר השירים אשר לעפר גביש" בתוכנית "העונג השישי" שלך שמעון פרנס בגל"צ 9.8.2013

היום אני מבקש להשמיע שיר שביקשת ממש מזמן. זוכר כשישבנו בקפה ותכננו את הפינה הזו? כבר אז אמרת לי שיש שיר אחד שאתה אוהב ותשמח שאספר מה יש מאחוריו, אז הנה זה מגיע. אבל אם ביקשת לספר, אז נתחיל מהסיפור.

אתה יודע, אומרים שכשאתה יוצא למילואים, לא חשוב כמה זמן עבר, אתה מיד עייף, רעב ו... רעב. אל דאגה, השיר שבחרתי לא עוסק בבאנו למילואים וגם לא בשלחי לי תחתונים וגופיות, אבל תיכף הכל יתקשר. יש פעמים שהקשר בין הסיפור והשיר הוא ממש בלתי צפוי ומצחיק לשמוע מה יצא מהסיטואציה. אז הנה הרקע.

אביהו מדינה היה שריונר, מפקד טנק, היית מאמין? במלחמת לבנון, הראשונה, 1982 היה כבר מילואימניק. בחופשה הראשונה חזר מהקרבות הביתה, וראה את השכן, גם הוא במדים, גם הוא בחופשה ראשונה, יושב על המדרגות לפתח ביתו אבל וחפוי ראש. שואל אותו "מה קרה?" עונה השכן: "אשתי". שואל אביהו בבהלה: "מה אשתך?" עונה השכן: "...לא בבית". קצת נרגע, ושואל, "וואלה, זה הכל? נו, אז למה פרצוף תשעה באב?" עונה השכן: "אין לי מפתח לדלת". "ואז – מספר לי אביהו מדינה – הזמנתי אותו אלי הביתה, גם אשתי לא היתה, והתחלנו לרכל עליהן. על הרעיות". ומזה יצא שיר שמרמז ששניהם מתים על נשותיהם, מה זה מתים, הרבה יותר מזה, זכור שעברו עליהם כמה שבועות במלחמהוכבר אמרנו מה עובר על מילואימניק שהרחיק אפילו יום אחד מביתו, מה רוצה הגבר???

אז בשיר רואים את התשוקה, אבל מבין השורות מסתנן אצל שניהם גם הצורך באיזשהו פיוס עם הרעיה. או כדבר השיר: "אמצי אל חיקך את ראשי והתפייסי". כן השיר הוא, רעיה. כן ששר זוהר ארגוב ועוד המון אחרים.

בשיר הזה יש כמה דברים יוצאי דופן. תגיד לי מי מהכותבים המזרחיים (אני מקוה שאביהו מדינה לא יכעס שהשתמשתי במגירה הזו של מזרחיים, אבל הוא וזוהר ארגוב ואפוסטולוס קלדארס, המלחין, נותנים את הכיוון. מה לעשות) מי מהכותבים הים תיכוניים מדבר על אישה נשואה, על רעיה, הרי אצל כולם זו אהובה, רובם בכלל לא מגיעים אליה, היא עוזבת, היא עם אחר.

הדבר השני המיוחד בשיר הוא הדבר שלשמו התכנסנו, חושניותו, שמעון, שיר השירים, דימויים אירוטיים, איפה תמצא כאלו בים תיכוני. "רעיה, עוד גועש בי אוני כמו נער, אל גנך הוא עורג פתחי שער". אולי התכוון בכלל למפתח של הדלת...

זה כל כך שונה ממה שאנחנו רגילים לשמוע, אתה יודע, אביהו סיפר לי בחיוך שזמרים טועים, במקום "גועש בי אוני" רבים שרים "גועש בי יומי". "היום לא מכירים מילים כאלה, אומרים 'אני חרמן' וזהו". כך שח לי אביהו.

אבל אתה יודע, אביהו מדינה עושה פרצוף תמים, בעוד שיש לו בשיריו עוד הרבה הרבה רימוזים למזמוזים.

למשל בין הטוב והרע ששר אייל גולן (וגם דודו אהרן) "חיש נמס ממתק שפתייך,
מאבד את ראשי וחושי, ועוטף את כולך בזרועותי".  או בשיר אישה ילדה: "מתנועעת בחן מעכסת, חמוקיה כמעט וחושפת, ובלהט שפתיה פושקת, מתמכרת לקצב סוחף".

אביהו בעצמו כיוון אותי לשיר נוסף, חדש, ששר הזמיר נתנאל, (לחן של סגיב כהן): "לא אשבע מנשיקותייך, לא ארווה מלשונך, אוסיף אגמע מבין שפתייך, מתק צוף אהבתך, ואוהב אותך בלהט עד לגוף אחד נהיה, ולאחר ברק ורעם לא ארחק ולא אפנה ".

אז באמת אביהו כותב לא שגרתי, ועכשיו תקשיב טוב מאיפה הגיע הכל. מצאתי. אביהו מדינה, נולד ב- 19 באוגוסט 1948, בדקתי, באותה השנה זה היה ערב ט"ו באב, חג האהבה. מאמין???

בוא נשמע את שיר המילואימניקים החרמנים.

רעיה.