רקמה אנושית אחת

יש שירים שהכותרת שלהם אומרת הכל, "גבעת התחמושת", "הבלדה על יואל משה סלומון", יש שירים שכשנתחיל לקרוא את מילותיהם נבין במה מדובר, "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "בעירי היו שתי עלמות...", ויש שירים שנשמע שנים ונהנה, אבל רק כשנשמע את הסיפור, נבין על מה באמת נכתבו. כך הוא גם רקמה אנושית אחת. מרגש אותנו שנים, זוכה לביצועים רבים, מושמע בטקסים הן במדיה והן באירועים מקומיים, ופתאום מתגלה לו פן חדש.

מוטי אמיר , הידוע לכל בשם נעוריו, מוטי המר, נולד ב- 1949, המדינה בטלטלת הקמה וקליטת עליה, הציבור מגוייס, הציבור נרתם, הציבור חיובי ותומך, וזה לקח כעשר שנים עד שהחלו הסדקים להתגלות עד שהיו כאלה שפשוט לא יכלו יותר. זה קרה בחיפה, עיר נעוריו של מוטי המר. ב- 9. ביולי 1959, הגיע דדון, הוא עקיבא אלקריף, פועל בשוק הסיטונאי, אל בית הקפה "רוזוליו" שבשכונת העולים, וואדי סאליב. כמו בהרבה פעמים קודמות הוא השתכר, אלא שהפעם כשהזמינו את המשטרה הוא חטף 5 כדורים. 

החלו מהומות שזעזעו את הארץ, צמרת השלטון המפא"יניקית לא הבינה מאיפה זה בא לה, לא קראה את המפה. האלימות גאתה ועימה הכח שהפעילה המשטרה. בסוף כמו הרבה פעמים העסק נרגע, השכונה שוקמה באופן מקומי, המסר לא נקלט, השד העדתי רק דוכא וחיכה להתפרצות הבאה שכמובן הגיעה לשיאה במהפך השלטוני 18 שנים אחר כך. דדון אגב קיבל פיצוי. המשטרה קנתה לו כסא גלגלים. זהו...

ואת כל זה ראה ושמע מוטי בן התשע וחצי, ונשרט. חיפה כעיר נמל ידעה אלימות ופשע, "הייתי עד לאירועים קשים כל הזמן" יגיד שנים אחר כך, אך הביטויים העדתיים "החרידו אותי יותר מכל מראות הפשע שראיתי שם". בחוברת בזמר ובמלל, שהוציא משרד החינוך בשנת 2011, גילה מוטי המר את הרקע לשיר. זה החל כ"סינגל", תקליטון עם שיר אחד, בקולו של המחבר, שהופץ רק בין תחנות הרדיו ושדריהן. מי שניגן בהקלטה ההיא היה לא אחר מאשר יוני רכטר הצעיר. השיר דיבר אל ליבם של כמה עורכים שהשמיעו אותו אבל בעיקר בשעות הלילה המאוחרות. באחד הלילות האלה שמעה את השיר חוה אלברשטיין, היא חיפשה מי כתב אותו והגיעה אל מוטי המר. חוה אלברשטיין הקליטה את השיר לתקליטה, "הצורך במילה הצורך בשתיקה" (1987) ובביצועה צמח השיר והגיע למעמד של שיר פולחן.

"החמרים האלה של ילדותי ובחרותי - אומר מוטי המר - הניבו את השיר רקמה אנושית אחת. רציתי לתת ערך לחיי כל אדם, ללא כל קשר למוצאו, לדתו, לעדתו או לארצו".

הנה כמה ביצועים של השיר (מתוך רבים רבים):
תחילה מוטי המר עצמו.

הנה חוה אלברשטיין שהעלתה את השיר למודעות הרחבה. 

וביצוע מרגש של נינט בטקס זכרון לשואה ולגבורה.