מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

 

שבחי מעוז

שלום לך שמעון ולמאזינים, וחנוכה שמח, וגם השיר שבחרתי נקשר לחנוכה אבל גם לעוד משהו שממש בימים האחרונים עובר עלינו. וכשאני אומר "עלינו" אני מתכוון לא לכל עם ישראל אלא ממש, עלי, בבית שלי. ומה לעשות, שוב זה קורה לשיר של נעמי שמר. היא כותבת והשיר מתגלגל ופתאום קורה משהו שנותן לו משמעות נוספת. השיר הוא "שבחי מעוז", שמתחיל במילים "מעוז צור ישועתי", נכון, כמו בפיוט הידוע, אבל ממשיך אחרת. לגמרי. השבוע, זמזמתי אותו לעצמי כל הזמן אבל לא רק בגלל החג.

פעם שאלת אותי, איך אני מגיע אל הסיפורים, ותשובתי הקבועה היא שהם מגיעים אלי. ובכן, התגלגל אלי סיפור שלפיו נעמי שמר ביקרה חיילים בתעלה ובעקבות זה נכתב השיר. אני חושד תמיד בסיפורים ציוריים כאלה. שמעתי כבר הרבה שהתגלו כדמיוניים. בחשש שאני הולך לאבד משהו יפה מדי פניתי אל ללי שמר, בתה של המשוררת ושאלתי ההיה כדבר הזה? והיא בסגנון החד של אמא שלי כותבת לי: "היה!" נשמתי לרווחה.

והיא הפנתה אותי אל הסיפור המופיע בספר הנפלא "על הדבש ועל העוקץ" שכתב מוטי זעירא על נעמי שמר.

זה היה בחנוכה, דצמבר 1969, ממש השבוע לפני 49 שנים. ימי מלחמת ההתשה שבין ששת הימים ויום כיפור. נעמי שמר קיבלה הזמנה, כנראה מעיתון כלשהו, לסייר בסיני, בקו המעוזים, ולפגוש חיילים. היא הגיעה ממש עד התעלה. החיילים מספרים שהאזור היה תחת הפגזות תכופות וירי של צלפים והמשוררת, ואת זה אנחנו יודעים ממקומות נוספים, הסתובבה שם והגיעה אל המקומות הכי מסכנים.

אבל עוד סיפרו החיילים שאת האורחת הנכבדה לא עניין שום נושא צבאי, והיא שאלה אותם רק מה שהם קוראים, "שאלות של קיבוצניקית": איפה אתם ישנים? מה אתם אוכלים? איך מעבירים את הזמן? הם ענו לה מה שענו והראו מה שהראו, אבל מאחר והביקור היה בחנוכה הם הוסיפו עוד פרט אחד. הם סיפרו לה איך אספו תרמילי פגזים ריקים, והקימו חנוכיית ענק, ממש אל מול התעלה. וערב ערב הם מדליקים שלהבות גדולות מול פני המצרים, ושרים בקולי קולות "מעוז צור". "שישמעו עד מעבר לתעלה", אמרו.

ואצל המשוררת זה מיד הדליק איזשהו כפל לשון. במעוז, שרים מעוז צור.

לקחה את הפיוט המסורתי ונתנה לו משמעות חדשה. אם במקור, צור ישראל הוא הנותן לנו עוז, הרי עכשיו המעוז הוא המביא את הישועה. אם במקור "לך נאה לשבח" מכוון לקדוש ברוך הוא, הרי בשיר, לך המעוז, נאה לשבח. ואף קראה לשירה, שלא תהיה טעות, "שבחי מעוז".

לא שינתה מילה, אפילו לא אות, רק את ההדגשות. את הפיסוק. מבריק לא?

אבל האקטואליה ממשיכה כפי שאמרתי, עד היום. איפה? בפזמון: "אבוא במנהרות... ובמערות... ובמחילות עפר", שמעון זה היה היום בבוקר. כמה קילומטרים מהבית שלי, באצבע הגליל.
מבצע "מגן צפוני". הבית שלי נמצא קצת יותר מקילומטר מהגבול, ובריצ הבוןקר, אני מגיע ממש עד לגבול, ולא פעם אני חושב, מה יקרה אם יקפוץ לי מישהו מתוך איזשהו קפל קרקע.

בוא נשמע, להקת פיקוד הדרום, 1971, שבחי מעוז.