מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

"שיר העמק", "שיר בוקר", שיר החירות" מגרמניה לעמק וחזרה

דרך מדהימה עשו שיר העמק (באה מנוחה ליגע), שיר בוקר (בהרים כבר השמש מלהטת), ו"שיר החירות" (פנינו אל השמש העולה), בין אולמות ברלין בחסות משרד התעמולה הנאצי, ועד לבית אלפא ונהלל וחזרה, וזאת הם עשו כמה פעמים ובשני הכיוונים.

רקע קצר
תפיסת העולם האנטישמית היתה מאבני היסוד של המפלגה הנאצית, אולם בתחילה, לא תכנן מוחם החולני להשמיד את היהודים, אלא "רק" לנקות את ארצם מהם. Judenrein הם קראו לכך. בין שאר הדברים שביצעו הנאצים עוד לפני המלחמה, היה לימוד הנושא וחשיבה מעשית כיצד לבצעו. למשל, במסגרת זו, שלחו באוקטובר 1937 את אדולף אייכמן לפלשתינה, לבדוק האם היא מתאימה לקלוט את היהודים. אייכמן תיאם פגישה בארץ עם איש הסוכנות היהודית, בנה לעצמו דמות של עיתונאי והגיע לנמל חיפה.

זוהי תמונה מגליון המגזין Life העוסקת בביקור, (אך לא הצלחתי לברר אם היא צולמה ממש בעת ביקורו בארץ). הבריטים זיהו שלא מדובר בעיתונאי וגרשו אותו למחרת באוניה לקאהיר. לא יאומן, אך נציג הסוכנות היהודית, נסע לקאהיר ופגש אותו שם.

קצת לפניו ביקר כאן לאותה המטרה אונטרשטורמפירר לאופולד פון מילדנשטיין, שיהיה המפקד הראשון של המחלקה היהודית ב- אס.דה. שירות הבטחון של המפלגה הנאצית (והוא זה שיגייס בהמשך את אייכמן למחלקה, משם עלה מעלה מעלה). סיפורו של מילדנשטיין נקשר, כפי שתיכף יסופר, בדרך לא דרך, אל השיר שבכותרת.

מילדנשטיין ביקש לצרף לסיור את אשתו וגם זוג ידידים. קורט טוכלר, ואשתו גרדה. מה שמיוחד בבקשתו היה שהם... יהודים. טוכלר הצטרף לנסיעה כנציג הפדרציה הציונית הגרמנית. (במידע מאוחר שמצאתי נטען שהפניה מהמפלגה הנאצית היתה ישירות לטוכלר היהודי, והוא זה שביקש ממילדנשטיין להצטרף אליו. קשה להאמין).

הארבעה אכן יצאו מברלין לפלשתינה ב... מכונית. אחרי חודש חזר הזוג היהודי לגרמניה, מילדנשטיין ואשתו נשארו בארץ חצי שנה. מילדנשטיין הכין את תחקירו, בין השאר למד אפילו עברית. כשנתיים אחר כך, בשנת 1935 יהיה מילדנשטיין משקיף רשמי במדיו הנאציים ב... קונגרס הציוני ה-19 בלוצרן. מטורף.

מילדנשטיין פרסם סדרה של שתיים-עשרה כתבות בעיתונו הנאצי של יוזף גבלס, Der Angriff, ובהן תיאר את מסעו בארץ ישראל. בכתבות היה תיאור ההתישבות והפעילות הציונית, אוהד וחיובי. בעקבות הכתבות, הנפיק העיתון מטבע שכותרתו: "נאצי נוסע לפלסטינה". על צדו האחד של המטבע היה צלב הקרס, על צדו השני... מגן דוד.

מטבע נאצי עם מגן דוד וצלב קרס

והנה הגענו אל השירים
אחת המסקנות של הפעילות הנאצית הזו היתה שכדאי להסביר ליהודים שמקומם בארץ ישראל ולעודד אותם לעזוב מרצון, (אייכמן אגב, התנגד כי חשב שהארץ לא תתאים לקליטת המוני יהודים). את זה עשו בתחילה בדרכים מאד תרבותיות, כנראה בניהולו של מי שיהיה שר התעמולה, יוזף גבלס. הם יצרו קשר עם סניף התנועה הציונית בברלין, פנו בדרכים שונות אל דעת הקהל, והגיעו גם לתיאטרון. לצורך זאת, התקשרו עם קבוצת תיאטרון ציונית בשם, "הברק". הלהקה העלתה, הצגה שעודדה יהודים לצאת מגרמניה ולעלות לישראל. שמה של ההצגה מעורר בנו היום חלחלה: "הפתרון היחידי". להפתעת קבוצת התיאטרון, הנאצים תמכו בהצגה ואפשרו המשך העלאתה. בכניסה לתיאטרון עמדו שומרים גרמנים ונתנו להיכנס רק ל... יהודים. המטרות בזמן ההוא עוד היו זהות. 

 

מן ההצגה לסרט
בארץ ישראל, התחוללה בשנים ההן תנופה גדולה בתחומים רבים. בין השאר החלה לפעול תעשיה קולנועית מקומית. סרטים ראשונים יצאו לאור כבר ב-1932 ("עודד הנודד" למשל), ב-1935, החליטו ליצור סרט שיקדם את העליה לארץ ושסייע לגייס כסף למפעל הציוני. (היום היו קוראים לזה בעברית צחה, קמפיין...). הסרט נקרא "לחיים חדשים", חברו ליצירתו, קרן היסוד ואנשי מקצוע ובהם מרגוט קלאוזנר, יזמית ואשת קולנוע, לימים בעלת אולפני הרצליה. החידוש הטכני הגדול של הסרט היה, פסקול. דבר שעד אז לא נוצר בארץ (עודד הנודד היה "סרט אילם"). ואם יש פס קול, למה שלא תהיה גם מוסיקה מקורית? 

אל מי תפנה מרגוט קלאוזנר לכתוב את השירים? היא שעלתה ארצה מברלין (ב-1926), הכירה מוסיקאי שאך זה עלה אף הוא מאותה העיר, נכון, דניאל סמבורסקי.

קצת על דניאל סמבורסקי
סמבורסקי נולד ב- 1909 בפרוסיה, שבקיסרות הגרמנית, מגיל צעיר למד מוסיקה, ניגן והלחין וכאשר הגיע לארץ תפס מיד מקום מכובד בחבורת היוצרים הנמרצים שנאספו כאן. הוא הלחין מאות שירים שהשתתפו בעיצוב המושג "זמר עברי" במשמעות אותה אנו מכירים עד היום, ולקח חלק מרכזי בקידום ה"בילוי" הישראלי היחודי, "שירה בציבור". לכן היה זה טבעי למדי שמרגוט קלאוזנר תפנה דוקא אליו לכתיבת שירים לספר העברי המדבר הראשון. 

רק אחר כך יגיעו הלחנים למשורר-פזמונאי שכנראה היה פחות מוכר עד אז... נתן אלתרמן. כך זה נראה בכותרות הפתיחה לסרט:

וחוזרים להצגה
ארבעה שירים עבריים חדשים מאת דניאל סמבורסקי, הוקלטו לסרט "לחיים חדשים". שלושה הלחין כאן, אחד הוציא "מהמגירה". הוא כתב אותו בגרמניה טרם עלייתו. כן, סמבורסקי היה הפסנתרן של... תיאטרון, "הברק".

עפרה סמבורסקי-חמדת בתו של המלחין מספרת: "השיר שאבא הלחין בגרמניה ונמסר לסרט היה שיר בוקר ("בהרים כבר השמש מלהטת") שיר נוסף שכתב לאותה הצגה וקיבל מילים חדשות בארץ, היה "שיר החירות" המוכר במילות הפתיחה: "פנינו אל השמש העולה". השיר זכה לצאת לאור עוד לפני הסרט. בשנת 1934, במסגרת חגיגות חצי יובל תל-אביב, התקיימה בארץ המכביה השניה. למפעל גדול וחשוב זה נכתב המנון. המילים היו של יצחק שנהר (מה אומרות עינייך, כך הולכים השותלים, קומה אחא ועוד), הלחן היה של סמבורסקי מאותה ההצגה. (אז ניתן לומר שהשיר לאולימפיאדה היהודית נכתב בחסות... משרד התעמולה הנאצי בראשות גבלס).

הנה דניאל סמבורסקי מספר לדן אלמגור על הגירסה המקורית, של "פנינו אל השמש העולה", אף היא מתוך ההצגה "הפתרון היחידי", מושרת כאן בשפת המקור. גרמנית. 


 

הסרט העברי המדבר הראשון (כמעט)
עבודות ההפקה הטכנית לאחר סיום ההסרטה בארץ, נעשו ב...גרמניה. הצגת הבכורה שלו היתה בברלין. להזכירכם, השנה כבר 1934, הנאצים כבר בשלטון. בראיון עם חגי חיטרון בעכבר העיר (מדור גלריה) סיפר איש הקולנוע הותיק יעקב גרוס, שהביא את הסרט להקרנה מחודשת ב- 2010: "אין ספק שמשרד התעמולה הנאצי, בראשות גבלס, תמך בהקרנת 'לחיים חדשים'... שוחחתי עם אנשים שהיו נוכחים בעצמם בהקרנות בגרמניה.הם סיפרו שאנשי ביטחון גרמנים ממש 'איבטחו' ואיפשרו את האירועים, הם רק שמרו שלא-יהודים לא ייכנסו ודרשו שקהל יהודי שמגיע יענוד סרטי זיהוי".

ואנקדוטה נוספת. מדוע נכתב כאן למעלה שהסרט כמעט והיה "הסרט העברי המדבר הראשון"? כשהחלה העבודה על הסרט היה ברור שזה עומד להיות הסרט העברי הראשון שיש לו פס-קול, וכך גם כתבו היוצרים בשקופית הפתיחה של הסרט.

הסרט הושק במאי 1935, אלא שבינתיים "עקף" סרט אחר, שגם לו היה כבר פס-קול והקדים את לחיים חדשים. היה זה הסרט "זאת היא הארץ" של ברוך אגדתי. הוא יצא למסכים כבר בפברואר אותה שנה. חודשיים וחצי קודם, אך הכיתוב בפתיחת "לחיים חדשים" כבר הוכן וצולם ונערך ולא שונה, והעובדה נקלטה, ועד היום נזכר הסרט כראשון שהיה לו פסקול.

עוד חוזר הניגון, מגרמניה לעמק וחזרה
והנה לא תמו גלגולי שיר העמק. במכתב שקיבלתי ממיכאל גדרי, שנפצע קשה בפיגוע בקניון עפולה ב 2003, כתב: "לפני שנתיים קיבלנו כנפגעי טרור הזמנה לביקור בגרמניה ע"י כומר אוונגלי ואשתו. באחת הנסיעות הפעלתי דיסק שנשא את שיר העמק ושניהם התחילו לשיר את השיר בגרמנית. שאלתי אותם מאיפה להם המנגינה והתשובה הייתה פשוטה, מרפרטואר המנגינות השייך לכנסייה האוונגלית בגרמניה". כחובב זמר המשיך מיכאל להתחקות אחרי השיר, מארחו מצא את תוויו בשירון של הכנסיה, שם הופיע ללא ציון שם מחבריו. השיר הסתובב בגרמניה, והגיע למקומות בלתי צפויים, למשל לכנסיה האוונגלית. 

תוויי שיר העמק

במפקדת הגסטפו
וכך, שירים שנכתבו בגרמניה ו"עלו" לארץ עם מחברם, חזרו לגרמניה להצגת בכורה בסרט, שעלה שוב לארץ והתפשט בה לכל עבר וחזר לשירון כנסיה בגרמניה.

לסגירת המעגל, הנה עוד מקום בלתי צפוי ומסמר שיער, אליו הגיע אחד משירי הסרט. כזכור, מילדנשטיין שהה בארץ, למד עברית, למד היסטוריה, שמע מוסיקה משלנו ובין המזכרות שאסף כאן, היו כנראה גם כמה תקליטים. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה הבאה. בני הזוג טוכלר עלו לארץ ב-1937, קצת לפני פרוץ המלחמה, ביקר קורט טוכלר את ידידו הגרמני. הפגישה התקיימה ב... משרדי הגסטפו בברלין. טוכלר סיפר שבאחד המשרדים התנגן לו השיר... "באה מנוחה ליגע".

עפרה סמבורסקי-חמדת: "אני המומה מכל זה. אני פשוט לא מאמינה, ברצינות. זה משהו הסטורי עבורי".

גם עבורי.

 

ולסרטים
הנה שיר העמק מתוך הסרט "לחיים חדשים". הסרט צולם בחדר האוכל של גבעת ברנר, הזמר-פסנתרן המבצע אותו הוא המלחין בעצמו, דניאל סמבורסקי.

מיד לאחר סרטון השיר (אם תרצו, הקליפ העברי הראשון!), תמצאו קישור לסרט "לחיים חדשים" במלואו.



ועכשיו, לקורא המעמיק, עותק מלא של הסרט לחיים חדשים

דניאל סמבורסקי ואישתו חרמונה