שיר לאלמונית

זה היה באחד הימים בשנת 1968, כשברדיו נשמע שיר חדש מפיו של זמר לא מוכר והיה מיד ללהיט. תלמידי כיתה י' בבית ספר עירוני א' בתל-אביב נדהמו. קרין הרדיו אמר את שמו של הכוכב הטרי. זה היה המורה שלהם ל... ביולוגיה.
גם לפני התוספת הזו ברזומה של המורה, הוא היה אהוד ומקובל מאד על תלמידיו, (וכמובן גם תלמידותיו...), אך עכשיו היתה זו ממש הערצה. המורה לביולוגיה היה גבי ברלין.

ב-29 ביוני נפטר גבי ברלין, אחרי מחלה קצרה ואלימה. היה בן 81 וניתן לומר שלקח חלק בשימור הזמר העברי ובמסורת השירה בציבור. אחת לכמה שנים מקבלת אופנת השרב"צ דחיפה גדולה ממישהו, סמבורסקי, מאיר הרניק, אפי נצר, שרהלה שרון, כל אחד הוסיף משלו, החידוש שהביא גבי ברלין היה הקסטות. הוא היה הראשון שהבין את כוחה של ה"קלטת". איתן גפני שהפיק את גבי ברלין בראשית צעדיו המקצועיים אמר לי: "הם הקליטו ומכרו אלפי קסטות שהיו הצלחה עצומה. יאיר שרגאי עיבד והפיק מוסיקלית והיה שותף משמעותי בהצלחה. רבים מהישראלים בעולם שמו את הקלטות של גבי ברלין במכוניות שלהם". 

"מאיפה השם הזה, ברלין?" שאלתי פעם את גבי. "מה איתך, אני קשור מרחוק למשפחת הרב מאיר בר-אילן, כן, זה שעל שמו האוניברסיטה. שמו המקורי היה... ברלין.

שלושה ימים טרם לכתו, ביקרתי את גבי. ישבנו בבית קפה קרוב לדירתו שבמרכז תל-אביב ושוחחנו. קצת קשה לומר שהיתה זו "שיחה". גבי התקשה מאד בדיבור וכל גופו כאב. אחרי כמה דקות ביקש לעלות הביתה. ישבנו בדירתו, כמה חברים ודינה זוגתו. יעקב, השכן המסור המלווה אותו שנים, הפעיל את הטלויזיה על ערוץ היוטיוב והשמיע מה שקוראים, "שירי ארץ ישראל". לפתע היה מולנו גבי אחר. הוא הזדקף, מראה פניו השתנה, עצם עיניו ושר. הקול היה אחר לגמרי מאשר בניסיון השיחה כמה דקות קודם. היה זה איש אחר. 

שיר לאלמונית
השיר החדש כבש את תחנות הרדיו, (נו, טוב, היו שתיים. וטלויזיה? היתה ממש בחיתולים) שמו של גבי ברלין נישא בפי כל. כינו אותו "המורה המזמר". השיר שהעלה אותו לפסגה היה "שיר לאלמונית" שכתבו שמשון חלפי ונורית הירש. ראיינתי את גבי פעמים רבות, הופענו יחד, דיברנו, ופתאום שמתי לב שהשיר הזה לא עלה בשיחותינו. באותה פגישה אחרונה בבית הקפה שאלתי אותו על שיר לאלמונית: "זה הכל מלהקת גייסות השיריון" ענה והפתיע אותי. איך זה קשור? זה יצא חמש שנים אחרי שהשתחרר מצה"ל ומהלהקה. חמש דקות אחרי שקיבלתי את הידיעה על פטירתו, התקשרתי לנורית הירש. אחרי הבעות הצער המשותפות, שאלתי אותה לפשר המשפט: "מה זאת אומרת? הוא היה המפקד שלי". 

הסבר - נורית הירש וגבי ברלין נולדו בהפרש של שלושה ימים באוגוסט 1942. הם למדו יחד בבית הספר תיכון שהוציא לשדה הזמר והאמנות יוצרים רבים, עירוני א' בתל אביב. בגיוס לצבא הלך גבי ברלין לתותחנים, בערב סיום הטירונות עלה לבמה ושר. בקהל היה שאול ביבר, מי שכונה האבא של הלהקות הצבאיות, שכמה שנים קודם הקים את להקת גייסות השיריון. הוא סחב מיד את גבי ללהקה "שלו", ושם חזר ופגש בנורית הירש. "ואז הוא מונה למפקד הלהקה - המשיכה נורית הירש - אבל אין מה לעשות מזה ענין. זה היה בעיקר מינוי של ותק. כשהלחנתי את המילים שקיבלתי מחלפי, חשבתי שהשיר מתאים לגבי ומסרתי לו אותו".

חלפי, הוא שמשון חלפי, האח הצעיר של המשורר המוכר יותר, אברהם חלפי. "היה איש שקט מאד - המשיכה נורית הירש - הקשר בינינו היה רק דרך השירים, לא איזו ידידות מיוחדת. אבל הכרנו והוא נתן לי את המילים. למילותיו הלחנתי גם את איזה בוקר של זהב".

וכך נולד השיר והגיע לגבי ברלין שהקליט אותו בעיבודה של נורית הירש וכמו שאומרים, כבש בסערה את גלי האתר. לקראת סוף 1968 היה כבר השיר בראש מצעד הפזמונים, ואז גם הוציא המורה המוכשר, תקליט ראשון. הנה הקלטת השיר:

בקרית שמונה
איפ'שהו בשנת 2015, הצטלבו דרכינו, גבי ברלין ואני. הכרנו עוד קודם, לכמה תחקירים ראיינתי אותו טלפונית, אך לא יותר. באירוע שהתקיים ברמת גן, היה לכל אחד מאתנו חלק. חלקי צנוע, גבי כמובן מרכזי יותר. לאחר ההופעה, בעת קיפול הכבלים, פנה אלי לפתע: "עפר, למה שלא נעשה מועדון זמר בקרית שמונה?" הופתעתי. זו היתה מחמאה גדולה, שאחד ממובילי מועדוני הזמר וממעצבי הסגנון, יפנה כך אלי. והיוזמה יצאה לדרך. נפגשנו ושרנו, לי זו היתה חויה נהדרת. לעבוד עם גבי ברלין, להופיע איתו. ללוות אותו. מאז נפגשנו, שוחחנו ושרנו פעמים רבות. ביום הולדתי ה-70 כיבד אותי, הגיע ושר. כמו שכבר נכתב, שלושה ימים לפני לכתו נפגשנו בפעם האחרונה. 
הנה מזכרת מאחד האירועים בקרית שמונה. ראו איך ותיק הבמות הזה, מתלהב ושר כבפעם הראשונה, על במתנו הצנועה בצפון הרחוק. הצילום של דינה לוין-פלר, שותפתו שהיתה מגיעה לכל אירוע, מעצבת את השקופיות וגם, מצלמת.

סוף דבר
עוד שתי תחנות חשובות בחייו של גבי היו, מפעל השירה בציבור בבית הספר היסודי. ופעילותו הפוליטית.

מספרת דינה לוין-פלר, בת זוגו בעשרים השנים האחרונות: "לגבי היה חשוב מאד להעניק לילדים את האהבה לשירה ובכך גם לעשות משהו לשימור הזמר העברי". פעם-פעמיים בשבוע היו מגיעים לבית ספר יסודי בגבעתיים, גבי ודינה ואיתם הקלידן רפי וולבה, שליווה, תרתי משמע, את גבי לאורך שנים. "גבי היה שר ומלמד את הילדים על השירים ועל הסיפור שלהם. הם אהבו אותו מאד". דינה כבר מחפשת דרכים להמשיך את המפעל החשוב.

דינה וגבי נפגשו באירוע שישי בצהרים של משמרות השלום והדמוקרטיה, ליד מדרגות העירייה, מקום הירצחו של יצחק רבין. גבי ברלין היה בעל תודעה פוליטית ברורה. כמעט שלושה עשורים שהיה מגיע בקביעות למפגשי משמרות השלום, היה ממתמידי המחאות עוד בהפגנות בבלפור  ואחר כך במחאה כנגד המהפיכה המשפטית.
ברקע נראים שני נגניו המסורים והמתמידים, הקלידן רפי וולבה, והחצוצרן אבי ברש, שעברו איתו עשרות (מאות?) מופעים משותפים.

מובן שהמועדון האהוד על גבי וחבריו הוא "הפועל תל אביב". בהלווייתו רבו הפרחים האדומים ואף צעיפי הקבוצה.

פרס מפעל חיים מטעם אמ"י
ביום שני 26.6.2023 התקיים ערב זמר עברי בהיכל התרבות בפתח תקוה. ערבים מסוג זה התקיימו שם פעמים רבות, הפעם היה זה הטיש הגדול, משה להב, שאירח את המפיק ויזם התרבות, איתן גפני, במלאת לו 80. היה זה די טבעי ומובן שלאירוע יוזמן גם גבי ברלין. איתן גפני היה המפיק הראשון שלו. הראשון שהבין שעם הכשרון הזה והקול הזה, יש מה לעשות. אלא שהפעם נוכחותו של גבי ברלין היתה שונה לגמרי. באחד מרגעי השיא של הערב ניגש הטיש לגבי והזמין אותו לשיר "אט זורם הנחל". זה אחד מקטעי הוידאו המרגשים שראיתי ואני מזמין אתכם לצפות בו. גבי מתחיל בקול שבור ובמהלך השירה מתחזק וכל הקהל דומע. בסוף השירה מגיע סגן יו"ר אמ"י אייל באייער ונותן לגבי ברלין פרס על מפעל חיים.