מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

בעלייתי שם יפתי

שודר בפינה "שיר השירים אשר לעפר גביש" בתוכנית "העונג השישי" של שמעון פםרנס בגל"צ 15.3.2013

אכן, אנחנו עם שיר השירים, והיום, לרגל פרוץ חודש האביב, בחרתי משהו בהשפעת שיר השירים. שיר שנראה תמים, שכתב משורר רציני, רציני, אך לפתע נגלה שגם מאחוריו מסתתרים סער וגעש חישוק ונישוק.

אבל כדי שלא יגידו לי "זה בראש שלך", אספר קודם על פרשנות חביבה לפסוק ידוע ששמעתי לפני כמה שנים, עת השתתפתי בפסטיבל רוחני, והנה מנחה אחת הסדנאות, קוקו למראשותיו, עדי על צווארו, גיטרה חבוקה בזרועותיו, אבל כשאני מתקרב אני מבחין שהבחור, פִרְקוֹ נָאֶה וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל וְקוֹלוֹ נָעִים, ו... עוטה כיפה לראשו, בקיצור, רבי. והלה מזמר פסוק מתהילים נא', הפסוק הפותח גם את תפילת שמונה עשרה: "שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך" ומיד הוא מסביר שבעצם מדובר באהבה לא רק לבורא, אלא באהבה בין איש לאישה, יותר נכון, אישה לאיש. כי כאשר אישה אומרת לגבר שלה "שפתי תפתח" היא מתכוונת, בדיוק למה שעבר לכם בראש כרגע..., זה לא אני אמרתי, זה הרב.

אני מקוה שמעון שמעכשיו בכל פעם שתאמר שמונה עשרה, יבואו לך מחשבות טובות.

המשורר שלנו היום הוא טשרניחובסקי, שלצד יצירות מופת היו לו גם שירי עגבים, שובבים שובבים.

נתחיל מזה שבאחד משיריו הוא נותן לנו נוסחה נחמדה למשוש חיים: "כל עוד חיים נשאף, נחמוד" מקבל? למה לא? ופתאום אנחנו מוצאים בשיריו: "בושם נטפו מטעיך, וריחם עדנים משכיר". באחד השירים שכתב כשהיה סטודנט, פנה אל המלצרית בבית המרזח שבו נהג לשתות: כשירד הערב "ואחותך הבכירה נרדמה, את חרש תקומי ותרדי אלי" בלי בושה, מזמין אותה אל חדרו. וציטוטים כאלה יש עוד רבים.

חדר הסטודנטים של טשרניחובסקי גם באודיסה וגם בהיידלברג היה בעליית גג שחוזרת בכמה משיריו, והיא מופיעה גם בשיר שנשמיע היום. בעלייתי שם יפתי שהלחינה נעמי שמר ושר יהורם גאון. נכתב כשהיה בן 21, באודיסה, סטודנט, ויוצר, ויצרי. ובעליית הגג מחכה לו אהובה, אולי המלצרית? והוא מתאר אותה, טוב לא את כולה, אבל בוא נאמר נקודות מעניינות במיוחד בגופה. למשל, מה זה יכול להיות: "ומציץ הארגמן כמתגנב בין הסבכים", וגם "רון עפרונים, שיר מעיינים" אולי תשובה לתאומי העפרים משיר השירים? והוא ממשיך בתיאור הגאיות בגופה, שמהן "בת-קול עונה", (זה בדיוק "פי יגד תהילתך", לא?) והוא מודה במפורש  "ובליבתי תקוות נוער, שבו קמו ויפרחו".

ואחרי שקראנו משובבותו ותקוותו של המשורר, ואחרי שראינו פירוש חושני ל"שפתי תפתח", אפשר להבין את הפסוק מהשיר שלשמו התכנסנו: "שפתותיה כשושנים טרם עוד פותחו". מה עוד זה יכול להיות שמעון? ותודה שזה לא רק בראש שלי.

 

שבת שלום, ואם לא נפגש עד ליל הסדר, אומר לכם, חג שמח וזכרו: "הלילה הזה שתי פעמים"...