בואי, בואי כלה

שודר בפינה "שיר השירים אשר לעפר ביש" בתוכנית "העונג השישי" של שמעון פרנס בגל"צ 7.6.2013

בשיר שבחרתי הפעם יש שני חידושים.

ראשית, הוא הופנה אל תשומת לבי על ידי מאזין בשם ירון שהתקשר ואמר "הנה משהו לעונג השישי". וגם אתם מוזמנים לשלוח אלינו זרקור שובב אל שירים, שמעון יגיד בסוף הפינה לאן לשלוח רעיונות.

וחידוש שני, מדובר בשיר חדש.  כן. ממש ממש חדש. היו לנו כאן שירים ותיקים מאד ולשובב הזה טרם מלאו ארבע.  אבל למרות גילו הצעיר, הוא כבר שובב גדול. תיכף תראה.

למופע של ישראל גוריון ואסף אמדורסקי, ששמו, שרים דודאים, היה חסר משהו חדש בעל ניחוח ישן, אסף אמדורסקי הציע לישראל גוריון שיכתוב שיר בעצמו. ישראל גוריון כבר כתב בעבר, הנה הבאתי לך בוטנים זה טקסט שלו, העולם בשחור לבן, ויש עוד. עכשיו, לישראל גוריון יש רקע לא רק מוסיקלי טקסטואלי, אלא גם מוסיקלי סקסואלי. בשנות השמונים העלה מופע יחיד שקרא לו עומד לי על קצה הלשון. ואני מספר את זה שמעון, רק כדי שלא תגיד לי אחר כך ש"זה רק בראש שלך".

וישראל גוריון לקח את שיר השירים אשר למלך שלמה, והלך איתו עוד צעד קדימה. בואי, בואי כלה, זה שם השיר. "קול דודי מדלג על ההרים, ולבי פועם לשמע פעמיו... הנך יפה רעייתי, מה יפו דודייך תמתי, הנצו רימונים לבלבו הדודאים" עד כאן תמים נכון? על זה הרי הפינה שלנו, שזה רק נראה תמים. קודם כל בואו ניזכר רגע מה הם הדודאים האלה, חוץ מהשם של הצמד, ושל האלבום...

הדודאים מופיעים לנו באחת מעסקות הברטר הראשונות בתורה. ראובן מביא ללאה, אמו, דודאים, ודודתו רחל, רוצה אותם לעצמה.  הרמב"ן מסביר מפורשות: "הדודאים יוסיפו התאווה לנשים" והמקובל יעקב סבע מפרט אף יותר, על גבול המבוכה (שמעון, אפילו אני חשתי מבוכה), למה דודאים? " לפי שהם מעוררים תאוות המשגל". לאה מוותרת בקלות, יש לה כבר ארבעה ילדים, היא לא צריכה אביזרי מין בשביל להיכנס להריון, אבל היה לה תנאי: "הלילה תורך אצל יעקב? קחי דודאים, תני לי את התור". בארטר לכל דבר. העסקה מצליחה, ולאה זוכה בשכר של ממש. כי מהלילה ההוא נולד יששכר.

וכאן נכנס לתמונה ישראל גוריון וכך הוא כותב: "קול דודי... לבלבו הדודאים... בואי בואי כלה..." וזה מתקרב: "הנה הוא בשער, הנה הוא בגני" ומה הוא השער? ואיזה הוא הגן? אין צורך להוסיף. אבל אז העסק מסתבך: "אט אט דודי אלי יקרב, את דגלו יניף ובחיקי ישכב". הסתבכנו שמעון. כי אם אני צריך עכשיו להסביר מה זה "את דגלו יניף" יהיו לנו צרות עם המפקדה. יש לי פתרון. שאלתי את ישראל גוריון ואני רק אצטטנו: "הדגל, הוא הנס, שאצלך מתנוסס, ולך הוא מודיע, את דרישתו במפגיע".

הנס הזה הוא בדיוק אותו הנס שקרה לחסיד שיצא לרחוץ בים בלבוש אדם הראשון עליו השלום, והותיר עצמו בכיסוי ראש בלבד. לפתע עברה בחוף נערה, בלבוש חווה אמנו. הסיר החסיד מגבעתו וכיסה מבושיו, אלא שאז נזכר שראשו נותר גלוי. מיהר לכסות ראשו בידיו ונעשה לו נס והונף הדגל, והמגבעת לא נפלה. לכך התכוון המשורר: "יניף דגלו ובחיקי ישכב".

אז נשמע מהאלבום שרים דודאים, את ישראל גוריון ואסף אמדורסקי: בואי, בואי כלה.