ואולי
שודר בפינה "איך שיר נולד" בתוכנית "העונג השישי" של שמעון פרנס בגל"צ 21.6.2017
שלום שמעון לך ולמאזינים. לסיפור שאספר היום אני קורא: "חזק השיר מהמשורר". הוא כמעט ונזרק לפח על ידי המשוררת שכתבה אותו, המלחין שלו התכחש לו עד יום מותו, ובכל זאת זהו השיר הידוע ביותר גם של שניהם.
נתחיל מהמשוררת, רחל. ממש השבוע שרתי את השיר ליד קברה. כשקיבלה את ספרה הראשון שיצא בדפוס, "ספיח", שמחה מאד, אך במהרה שב היאוש לנפשה. כבר היתה חולה, רתוקה למיטתה בעליית גג ברחוב בוגרשוב 5 בתל אביב, והשירים מימי הכנרת העליזים נראו לה כמו חלום רחוק. נטלה רחל דף לבן וכתבה עליו חמש שאלות: ואולי לא היו הדברים מעולם? ואולי לא השכמתי עם שחר לגן? וכן הלאה, עד לסיום, הוי כנרת שלי היית, או חלמתי חלום?
לאחר שכתבה, אמרה שהשיר "אפסי בהחלט" וכמעט זרקה אותו. אך לבסוף הניחה במעטפה ושלחה אותו אל העיתון שבו היה לה כבר טור קבוע, "דבר". השיר ניצל. הוא התפרסם בתחילת יוני 1927. ממש בימים אלה לפני 90 שנה.
אבל עכשיו מתחיל סיפור ההישרדות השני והפעם סביב הלחן.
ב"דבר" מצא את השיר, המלחין הנערץ, יהודה שרת. עד אז, היה הוא היחיד שהלחין איזשהו שיר של רחל. אבל בינתיים לא את השיר הזה. חכה. במשך שנים רבות היה ידוע שיהודה שרת לא אוהב את שירו, אך רק לקראת פטירתו סיפר לשני חוקרי התקופה אליהו הכהן ומוקי צור, מדוע זה אינו אוהב.
שלוש שנים אחר כך יצא יהודה שרת בשליחות "החלוץ" לגרמניה. כחלק מפעילותו היה מארגן ערבי שירה משירי הארץ שסחפו את הצעירים בהתלהבות אדירה. את שירי הארץ הם אהבו, את שיריו של יהודה, שהיו מודרניים וזרים להם, לא אהבו, הם המשיכו להאזין לרומנטיקה של שוברט וברהמס והפער התרבותי הזה בהחלט יצר מתחים.
והנה, יום אחד, השנה 1931, קיבל יהודה את הידיעה שרחל נפטרה. בעצבונו הגדול, מבלי שתכנן, החל לשיר את חמש השאלות ההן של רחל ולמרבה ההפתעה, המנגינה היתה לירית, אפילו רומנטית. הצעירים הצטופפו סביב מדריכם והקשיבו בהערצה, הוא סיים את השירה, הרים ראשו, ומיד התחרט. "חטאת נעורים" קרא ללחן שיצא ממנו. שמאלץ. וסירב לחזור ולשיר אותו.
אבל איך אמרנו בתחילה, חזק השיר מן המשורר. סיים יהודה שרת את שליחותו וקיבל משימה לעבור בין מחנות הכשרה ברחבי גרמניה ולשיר איתם משירי ארץ-ישראל, והנה, ברכבת ראה נערה קוראת. בעברית. נרגש שאל אותה לאן פניה, לאותו המחנה שהוא נוסע אליו. "ואלו שירים שרים אתם במחנה?" שאל אותה ותשובתה הממה אותו: "ואולי". השיר השיג אותו. כך חזרה על עצמה התמונה בכל מחנה אליו הגיע. הוא כעס, ביקש שיחדלו, אבל, חזק השיר מן המשורר.
ואז חזר לארץ, הסתובב בתל אביב, ובנחלת בנימין, שמע לפתע, מחלון אחד הבתים, קול בוקע מתקליט שהוקלט בהיעדרו, עם השיר, "ואולי". כעס יהודה, נתן גט כריתות לשירו וסירב להכיר בו כבנו.
אבל חזק השיר מהמשורר, ו"ואולי" היה למוכר בשירי יהודה שרת, ואולי גם האהוב משיריה של רחל.