כמו חצב

שודר בפינה "איך שיר נולד" בתוכנית "העונג השישי" של שמעון פרנס בגל"צ 1.10.2018

שמעון יתכן שבאמצע הסיפור שאספר הפעם, יהיה נדמה לך שכבר סיפרתי אותו כאן. אז לא סיפרתי, אבל בסוף אזכיר לך למה הוא מוכר לך.

ובכן, באוירת החגים, בחרתי בשיר "כמו חצב" של נעמי שמר. שיר לסוף הקיץ ולחגים, שיר אופטימי שבו מבקשת נעמי שמר מכל מיני גורמי טבע להראות לה דרך, ללמד אותה לשרוד. היא מבקשת זאת מהחצב, שמחכה באדמה עד שתיגמר העונה החמה, היא מבקשת זאת משוברי הרוח שמגינים על עצי הפרי בפרדסים ובמטעים, והיא מבקשת זאת מהענן. וראה שמעון, איזה דימוי יפה היא לוקחת ממנו "כמו ענן להתגשם" ההגשמה של הענן היא הורדת הגשם. איזה משחק מילים מבריק. שאלתי את אבשלום קור על הקשר שבין גשם והגשמה, הוא הסביר לי שגשמי מופיע בספר דניאל שכתוב בארמית, והתרגום הוא "גופני", מוחשי, וכמו שאנחנו אומרים, הצד הגשמי. ולהגשים, עבור הענן זה להתגשם. הברקה נכון?

אבל בבית האחרון יש משהו לא ברור: "ציפור טסה נעלסה על תורן של ספינת משא"? איזה מין דימוי זה? מה למדה נעמי שמר מהציפור הזו? אם לא יודעים את הסיפור קצת קשה להבין. אז, שמעון מעשה שהיה כך היה.

יום אחד קראה נעמי שמר ידיעה תמימה בעיתון. ציפור בלתי מוכרת התגלתה בעיר נמל באירופה. כשניסו להגדיר אותה, גילו שמקומה הוא בכלל באמריקה, אלפי קילומטרים משם. איך הגיעה לשם הציפור הזו? המשיכו בתחקיר וגילו שככל הנראה, נקלעה הציפור לסערה ששיבשה לה את ה-GPS ונחתה למנוחה על אוניה בנמל. האוניה הפליגה וכשהבינה הציפור מה קורה, כבר לא יכלה לחזור לחוף וכך הגיעה לאירופה.

אתה ואני שמעון קוראים ידיעה כזו, אולי מתפעלים רגע אבל מיד ממשיכים לידיעה הבאה, למשוררת זהו מסר אדיר: " ציפור השיר הפעוטה, שהסופה אותה גרשה, ובלבלה את מסלולה, מיבשה ליבשה" ועכשיו ברור גם הפסוק: "ציפור טסה, נעלסה, על תורן של ספינת משא, בהגיעך עדי אובד, למדי אותי להישרד".  עכשיו הרעיון ברור. ואפילו מרגש.

המסר נפלא, אבל לשיר המשיכו לקרות דברים. הוא נמסר ליהורם גאון ונכלל בתקליט המצליח "אלף נשיקות" שיצא ב-1986 ובוצע על ידיו פעמים רבות. אבל שמע מה סיפר לי שמוליק צבי, חוקר זמר שכותב סיפורי שירים ליהורם גאון. בשנת 2004 קיבל יהורם גאון את פרס ישראל. הוא הוזמן לטקס בבית הנשיא וזה השיר שבחר לשיר, עם השורה: "וכמו ענן להתגשם". ורצה הגורל או היושב במרומים ובאמצע הטקס... התחיל... גשם.

ועכשיו שמעון, מדוע זכור לך ששמעת ממני את הסיפור הזה? כי לפני שבע שנים, כשהתחלנו לתכנן את הפינה הזו, שוחחנו בטלפון ואתה הפתעת אותי ואמרת לי: "עפר, ספר לי סיפור". "ככה? עכשיו?", "כן" אמרת. וזה הסיפור שסיפרתי לך בטלפון בשיחה פרטית. ומאז אני מחכה להזדמנות לספר אותו גם למאזינים, והנה, היום, גם הסיפור הזה מגשים את עצמו.

חג שמח.