מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

מתנות קטנות - נועם חורב רמי קלינשטיין

שודר בפינה איך שיר נולד, בתוכנית העונג השישי של שמעון פרנס בגל"צ 16.11.2018

שמע שמעון, יש פעמים שאתה מדבר על זמן בגדול, "שושנה דמארי ויפה ירקוני שלטו בעשור הראשון והשני לקמת המדינה", "שנות ה-60 היו של הביטלס", ולפעמים מרתקת הסתכלות על היום הבודד, השבוע. הסיפור שלנו היום הוא על שיר כזה, שיר רגוע שנולד בלחץ אדיר, "מתנות קטנות". של נועם חורב ורמי קלינשטיין שגם שר.

במהלך שנת 2013 עבד רמי קלינשטיין על אלבום חדש שעמד לצאת במרץ 2014. לקראת סוף 2013 התחילו לטפטף לרדיו ולטלויזיה שירים בודדים מהאלבום, מה שמכונה, סינגלים. ההפקה הימרה על השיר "בוקר טוב ילד". הכל היה מוכן. השיר הוקלט ועמד לצאת כסינגל בערך בינואר 2014. ופתאום, בלי שום קשר, בדצמבר 2013, יצא מוקי עם "ילד של אבא". ואיך תוציא מיד אחריו "בוקר טוב ילד"?

ההפקה נכנסה ללחץ, מה עושים? אין זמן. חייבים שיר נושא חדש. רמי קלינשטיין נזכר שלא מזמן דיבר עם כותב צעיר, אמנם בראשית דרכו, אך כבר כמה הצלחות מוכחות בתיק העבודות שלו, נועם חורב. ב-2010 שרה מירי מסיקה את שירו הראשון וכבר באותה השנה שיר אחר שלו, ייצג את ישראל באירוויזיון, "מילים", בביצוע הראל סקעת. היתה להם, שיחה קצרה, הביעו אהדה איש לשירי רעהו וסכמו שפעם צריכים להיפגש ולכתוב יחד. פעם. אמירה לא מחייבת. רמי קלינשטיין נזכר בשיחה והחלו מחפשים את נועם חורב, רק מה? מסתבר שהבחור מטייל בתאילנד.

נעבור רגע לצד השני של הסיפור. לנועם חורב. הוא סיפר לי כיצד נולד בעיר קטנה, עפולה, בבית מאד משפחתי, עם שבת מאד מאד ישראלית. כשעבר לתל אביב גברו הגעגועים לשבת המשפחתית בצפון, והנה, בטיול המקובל במזרח, בחוף קופנגן שבתאילנד, בערב שבת והוא לבדו, זרמו לו המילים: "זה עוד יום שישי... השולחן ערוך תמונות... שיירות לבנות חוזרות מבית כנסת " אין עוד בעולם ערב שבת כמו אצלנו, סיפר לי בערגה. ואז לפתע, בתוך הפסטורליה, טלפון מרמי קלינשטיין: "זוכר שדיברנו שנכתוב יחד? אולי יש לך משהו? מהר מהר, אני חייב שיר".

נועם חורב מבין מיד שיש לחץ ושולח לו מיד את מתנות קטנות, כעבור ימים ספורים קיבל סקיצה של השיר ו... לא התלהב. שמעתי בדמיוני משהו יותר גדול, יותר קלינשטייני, "כמו אש על הפנים", "ביום של הפצצה". אבל מה, לא רק שלא היה זמן, אלא שנועם חורב אמר לעצמו: "מה אכפת לי, הרי השיר ילך לאיבוד בדיסק, תוך זמן קצר אף אחד לא יזכור אותו, למה לי להיכנס למאבק בכלל" ושלח.

ואני שואל, "נו וזה הלך מהר?", ונועם עונה לי: "אתה לא מבין כמה מהר". אמרנו שמעון שלפעמים הימים משחקים, הנה, ב-17 בדצמבר יצא ילד של אבא, ואז: איתרו את נועם חורב בקופנגן, המילים נשלחו, השיר הולחן, עובד, הוקלט, עלה על "סינגל" ויצא לתקשורת ב... 8 בינואר. שלושה שבועות. מטורף לא?

נועם חורב חזר מתאילנד והשבוע סיפר לי: "מהרגע שנחתתי, שמעתי את השיר בטלויזיה, ברדיו, במונית, ואפילו בפעמון בית ספר."

אז כמו שאמרנו, יש פעמים שמדברים על שיר או זמר במובנים של עשור אפילו שניים, ויש פעמים שיום בודד משמעותי, והפעם זה עוד יום שישי.