מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

שודר בפינה "איך שיר נולד", בתוכנית "העונג השישי" של שמעון פרנס בגל"צ. 15.9.2017

כמעט שבת שלום שמעון לך ולמאזינים.

אז אמרת, איך שיר נולד, והשיר שלנו היום, נולד פעמיים. זה לא שנכתבו מילים ואז נכתבה לו מנגינה, וזה גם לא ההיפך, זה ממש פעמיים. תיכף תבין.

בימים אלה אנו מציינים שנה לפטירתו של נחצ'ה היימן. בשבוע שעבר הייתי בטקס חנוכת גלעד לזכרו. זהו פסל, מנגן, עבודה יפהפיה באבן ובמתכת, שהוצבה בשפך נחל חדרה, שזהו המקום עליו נכתב השיר שעליו נספר היום. "חופים".

ברומן בין המנגינה למילים של השיר הזה, קרה משהו מופלא. השניים התאימו זה לזו למרות שנכתבו במרחקי מקום וזמן ובלי כל קשר.  

זה קרה ב-1965. צפירה יונתן, שהיתה אז אשתו של נתן יונתן סיפרה לי שנחצ'ה הוזמן לקיבוץ שריד לכתוב מוסיקה למסיבת סיום י"ב, נתן יונתן כתב את המילים. לאחר המסיבה החליטו שני היוצרים להמשיך לכתוב שירים ביחד. נחצ'ה בא לבית משפחת יונתן התיישב ליד הפסנתר, וניגן מנגינה חדשה, שאיש עוד לא שמע אותה. ואז קרה הנס, נתן אמר, "יש לי". "מה יש לך?", "יש לי מילים מתאימות למנגינה שלך", אמר והחל שר: "חופים הם לפעמים...".

אתה קולט?

המילים נכתבו כשנתן יונתן היה מדריך במחנה קיץ בנחל חדרה, הוא ראה תופעת טבע שאתה ואני היינו רואים ואולי לא מתייחסים, הנחל זורם, וכשהוא מתקרב לים הוא נספג בחולות ואיננו מגיע אל הים. המשורר, רואה בזאת מייד סמל לגעגועים: לים, לבית, לצדפי ליבו של האדם. זה היה בשנת 1943, בנחל חדרה, והמנגינה נכתבה יותר מ-20 שנים אחר כך, בבית אלפא, וזה פשוט התאים. נחצ'ה סיפר לי שהיה צריך קצת "לכופף" את המרכיבים. אז נתן יונתן ביקש מנחצ'ה שישנה כמה צלילים כדי שיתאימו למילים שלו, נחצ'ה שהיה קפדן ועקשן דוקא אמר לי: "הסכמתי". ובמקומות אחרים, היה זה הוא שביקש שנתן ישנה מילים, וגם הוא הסכים אפילו שהשיר כבר התפרסם ללא לחן במילים טיפה טיפה שונות. אם תסתכל בספר "שירים לאורך החוף", זה כתוב שם אחרת ממה שאנחנו שרים.

היה זה שיר משמעותי מאד לשני היוצרים ואפשר לומר גם היסטורי. עבורם וגם עבורנו. ראשית, כאמור, זה השיר הראשון המשותף שלהם, זה גם אחד השירים המוכרים ביותר של שניהם, וזה גם השיר שפתח לנחצ'ה את שערי העולם. אתה זוכר שלפני שנה, סיפרתי על הנסיעה המטורפת של נחצ'ה לפאריס, אל ננה מושקורי? אז למה הוא נסע לפאריס? כי מישל לגראן, כשביקר בארץ, זרק לו מחמאה והוסיף בנימוס "כשאתה בפאריס, תתקשר". והצבר הזה לא הבין בדיחות, ובנימוסין והליכות ודאי שלא התעסק. ומדוע אמר לו לגראן מה שאמר? כי ניגן שיר שלו. הוא הגיע לביקור בארץ, מישהו אמר לו שכדאי לו לפגוש בחור צעיר מקיבוץ בעמק. הוא בא, התפתחה שיחה, גם ניגנו, נחצ'ה סיפר לי: "השתגעתי ממנו לגמרי, נתתי לו תוים והוא התחיל מיד לנגן, ולאלתר. מראיה ראשונה, ומיד בסגנונות שונים.  ומה היו התוים שנתן נחצ'ה למישל לגראן? נכון, חופים.

אז למלאת שנה לפטירתו של נחום היימן, ולחנוכת הפסל היפהפה, בנחל חדרה, הנה חופים