מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

שודר בפינה "איך שיר נולד" בתוכנית "העונג השישי" של שמעון פרנס בגל"צ 2.3.2018

את השיר עליו אספר היום אני נוהג לשיר בשני אתרים בארץ, מיד אספר היכן, רק הרשה לי לחכות רגע עם שמו של השיר. מבטיח שתזהה אותו במהלך הסיפור.

המקרה קרה ב-1945, כאשר פרץ הפלמ"ח למחנה המעצר בעתלית, ושחרר מעפילים ממעצר הבריטים. באישון לילה יצאו הכלואים ששוחררו, טיפסו במעלה הכרמל, בדרכם לבית אורן, השחר כמעט עלה וחבורת המפקדים הצעירה החליטה להמשיך במסע ולרדת לצד השני של ההר, לקיבוץ יגור. שם כבר חיכו להם כאלף מתושבי חיפה והקיבוצים באזור, הבורחים התערבבו בהם והבריטים נסוגו בלי שתפסו אפילו מעפיל אחד.

בפתח בית הילדים בקיבוץ יגור עמד אותו בוקר ילד בן תשע והתבונן בנחיל האדם שגלש מן ההר, היה לו ברור שהוריו לא מכירים אותם אך בכל זאת נתנו להם להיכנס ואפילו חילקו להם אוכל ובגדים. 38 שנים אחר כך כתב אותו הילד שיר וסיפר על חברי הקיבוץ האומרים לניצולי השואה: "מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם, מי שעייף ימצא פה... צל ומי באר".

נכון. השיר הוא "צל ומי באר", הילד הוא יורם טהרלב והמלחין, שער לוי, שבעצמו חווה עליה לארץ והמקום הראשון בו אני נוהג לשיר את השיר הוא קיבוץ יגור, ממש לפתח הנחל בו ירדו המעפילים, ששמו שונה והוא נקרא עתה: "נחל מעפילים". השיר מרגש ויפה, אך כשיודעים על מה נכתב, ההתרגשות גואה שבעתיים.

הפריצה לעתלית היתה אירוע דרמטי שמוזכר בעוד שירים וסביבו נסבו סיפורים רבים וגם אגדות. למשל, סגן מפקד הפעולה היה... יצחק רבין. הוא הרכיב ילד על כתפיו ואחרי זמן מה החל הילד לדבר אליו ברומנית, נדמה לי, ורבין לא הבין והמשיך ללכת והילד המשיך לדבר ולנענע ברגליו ורבין המשיך ללכת עד שפתאום הרגיש שחם לו בכתפיים.

אבל אמרתי שיש עוד מקום שבו אני אוהב לשיר את השיר ובהקשר זה אשאל שאלה, אולי קצת מפתיע, מדוע בכלל פרצו לעתלית? היו לגבי המחנה הזה הבנות מסודרות עם הבריטים, היה שם משרד של הסוכנות היהודית, עברו שם עולים חוקיים שהמשיכו בגלוי לארץ, חוקר התקופה, הדר' מרדכי נאור סיפר לי שהנציב הבריטי ממש נעלב. "למה עשיתם לי דבר כזה?", אז למה שברו את הכלים?

יומיים קודם הגיעה לעתלית קבוצת מעפילים שנתפסה בכוח, בכפר גלעדי, לאחר שנכנסו לארץ מגבול סוריה. הבריטים הודיעו שיחזירו את המעפילים לארצות מוצאם, ופירוש הדבר היה גזר דין מוות עבורם. עם זאת לא יכלה הנהגת הישוב להשלים והוחלט על שחרורם. ואכן, המקום השני שבו אני שר את השיר הוא ממש בבנין בו הסתירו מעפילים בקיבוץ כפר גלעדי.

השיר נכתב לתקליט "הדודאים ןהפרברים" בשנת 1985 (עוד בתקליט: תלבשי לבן, שי, הנה שנה עוברת, מארש הדייגים).